ראשי > דעות של אחרים > בחינות הבגרות – דעה של הורה + סטודנט לתואר שני במינהל חינוך

בחינות הבגרות – דעה של הורה + סטודנט לתואר שני במינהל חינוך

הד בר ניסן רואה את המכשול המרכזי בבחינות הבגרות בהיותן "משרת של שני אדונים" – מצד אחד הכנה ללימודים אקדמיים ומצד שני חניכה לקראת כניסה לחברה. הפתרון לצרה הוא לדעתו יצירת הפרדה מלאה בין מקצועות מהסוג הראשון (אנגלית, מתמטיקה ושפת אם) ומקצועות מהסוג השני  (כל היתר)

בעיות קיימות:

  1. אוניברסיטאות
    – מאבדות אמון בבגרות (רפורמת הבונוסים)
    – מרגישות יכולת וזכאות להשפיע על הלימודים בתיכונים על ידי הכוונת בונוסים.
  2. תיכונים (מערכת החינוך) – בגלל היותן של הבחינות כל כך קובעות (high stakes)  הן מעוותות לחלוטין את כל הלימוד בשנים האחרונות.
  3. שוויון – המבחן הפסיכומטרי נהיה דומיננטי יותר והוא מבחן שההכנה אליו היא פרטית לחלוטין.

כשלים נפוצים: 

  1.  התעלמות מהאוניברסיטאות בקביעת הפתרון, במספר אופנים:
    – התעלמות מהביקורת של האוניברסיטאות על מהימנות הבגרות
    – ניסיון לאלץ אותן להכיר בהערכות אלטרנטיביות
    – ניסיונות לכפות ביטול פסיכומטרי
  2. דיבור כפול מול בתי הספר – תלמדו גם לבחינה וגם לימודים משמעותיים

אני חושב שהדבר החשוב להבין שיש לשנות התיכון שני תפקידים, 

האחד הוא להכין לאוניברסיטאות. כל פתרון שיתעלם מזה הוא לא הוגן כלפי שכבות חלשות – כי הוא משאיר אותם להתכונן לבד, שוק פרטי וכו'.
והשני הוא השלב האחרון בשנות החניכה של הנער לפני כניסתו לחברה.

כרגע התפקיד הראשון משתלט על התפקיד השני. הדרך למנוע השתלטות זו היא על ידי תחימה שלו.

משהו בסגנון:
לצורך ציון הכניסה לאונברסיטאות ישוקללו מספר בחינות: אנגלית, מתמטיקה, ושפת אם (הבחינה להם תהיה חיצונית, מרכזית, מהימנה. כך שבחלוף הזמן הם ייתרו את הפסיכומטרי). מעבר לבחינות אלו, שאר הבחינות יהיו בחינות פנימיות ויוערכו על ידי בית הספר.

הבעיה העיקרית שישר מבהילה מורים (ובצדק) היא מי יבוא ללמוד בכלל אם זה לא עבור קבלה לאוניברסיטה, כלומר מי ישקיע בבחינות הפנימיות?

התשובה הפשוטה היא כרגע כנראה אף אחד (או מעט). לא רק בגלל שהולך ופוחת הדור, אלא יותר בגלל שהולך ופוחת העניין בתוכנית הלימודים.
תוכנית הלימודים כבר מזמן לא נאלצה להאבק על רלוונטיות לחיי התלמידים.

כנראה שגם אם מסיכימים על הכיוון שלעיל – צריך לחשוב על איך מגיעים אליו בצעדים הדרגתיים ללא מהפכה.

שזה מביא לבעיה אחרת בסדנה, ההבדל בין פתרונות ארוכי טווח לפתרונות מיידיים, ההגדרה של תוכניות רב שנתיות בכיוון מסויים.

בקיצור – בעיה קשה.

 הד בר-ניסן,
חי בזוגיות ואב לשני בנים (לומדים בבי"ס דמוקרטי).
סמנכ"ל פיתוח בחברת סטארט-אפ ומאסטרנט במינהל חינוך.
לקח חלק בתהליך לימוד נושא הבגרויות יחד עם וועדת החינוך של מאהל רוטשילד

  1. גילי
    13 ביולי 2012 ב- 6:33 pm

    צודק הפסיכומטרי הפך לעשירים בלבד, ומה יהיה אלה ילמדו במכללות שהם יותר יקרים פחות נחשבים,
    יעדיפו לקבל למשרות ולעבודה אלה שלמדו באונברסיטאות ולא במכללות ,, והנה התוצאה ישארו ללא עבודה ושוב מעגל העוני

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה