הקפאת הפעילות של וועדת הבגרויות – אכזבה או פתח לתקווה?

כפי שפורסם בתקשורת, הוועדה לבחינת מבנה בחינות הבגרות הקפיאה את פעילותה ובעצם העבירה את הדיונים לוועדות משנה. המשמעות היא שבשנת הלימודים תשע"ד לא יהיו שינויים במתכונת הבחינות. לאחר שנתקלתי בתגובות של אכזבה מהמהלך, גם בקרב מורים וגם בתקשורת, אני רוצה להציע פרשנות אחרת.

דבר ראשון, אני מזכיר את דבריו של סגן שר החינוך לשעבר של אונטריו, קנדה:

"There is no such thing as too much
communication about change"

במלים אחרות, כדי שמדיניות חדשה תיושם בהצלחה צריך לגבש הסכמה רחבה ככל האפשר, אחרת לא ייצא ממנה כלום.

כן, זה לוקח זמן, אבל זה בהחלט לא זמן מבוזבז, אם מנהלים את התהליך בצורה נכונה ואינטנסיבית.

הקמה של וועדות משנה היא בדיוק הדבר הנכון כשרואים שיש יותר מדי תחומים של אי הסכמה.

בנוסף, צריך לזכור שהמערכת עוברת עכשיו טלטלה גדולה במעבר משר ששם את כל כובד משקלו על שיפור הישגים מדידים לשר שחושב שהמדיניות של קודמו בנושא היא אסון חינוכי,
ומבקש (לפחות לפי הצהרותיו בתקשורת) לעשות היפוך כיוון של 180 מעלות. אתייחס בפירוט לשתי נקודות:

1. הערכה פנימית לעומת חיצונית

לפי הבנתי את מה שפורסם בתקשורת (אין לי גישה לפרוטוקולי הוועדה), זה מה שקרה פה:

א. הגיע שר עם הצעה מאוד רדיקלית, ביטול ההערכה החיצונית בכל המקצועות פרט ל-3 מיומנויות היסוד: שפת אם, אנגלית ומתמטיקה.

ב. סביר שהוא לא הצליח לשכנע את הוועדה לקבל את המלצתו, אחרת הועדה היתה ממליצה את מה שהוא רצה.

ג. עכשיו עושים חשיבה מחדש וטוב שכך.

ד. כל עוד הבגרויות משמשות לצד הפסיכומטרי למיון ודירוג של מועמדים לאוניברסיטה, יש בעיה גדולה להסתמך על ציונים פנימיים בלבד.

ה. מאידך, אם אומרים שמיון ודירוג לאוניברסיטה ייעשה רק ע"י 3 המקצועות עם הבגרות החיצונית, או רק ע"י פסיכומטרי, זה עלול להוביל לפגיעה קשה במקצועות החובה האחרים (ספרות-היסטוריה-תנך-אזרחות) ובמקצועות הבחירה.

דעתי האישית, שהתגבשה בעקבות הקשבה לקולות המורים בשאלון ובסדנה, היא שביטול ההערכה החיצונית ברוב המקצועות, בלי שיש במערכת הכנה רצינית של המורים להערכה פנימית/חלופית תקפה ומהימנה, זה מתכון בטוח לקטסטרופה:

בבתי ספר של אוכלוסיות חזקות היו עושים למידת חקר משמעותית עם סטנדרט גבוה, בבתי ספר של העניים/ילדים להורים לא משכילים (ואנחנו יודעים שיש בארץ הרבה כאלה) כל הסיפור של החקר והוראה משמעותית היה הופך לחרטא. צריך לזכור שחלק גדול מאוד מהדוברים בדיון הציבורי בעד יותר הערכה פנימית, יותר הערכה חלופית וכו' מגיעים מהמקומות החזקים, לא מעט מהם מבתי"ס סלקטיביים/ייחודיים.

יש פה כלל בסיסי שקשה מאוד להתחמק ממנו: מערכת ריכוזית סוחבת לכיוון של בינוניות ואפרוריות, מערכת מבוזרת סוחבת לכיוון של העמקת פערים. כדי לייצר שינוי משמעותי בלי לשפוך את התינוק עם המים צריך המון סבלנות, והרבה עבודה של ניסוי וטעייה. למשל, להבין מה יצא מה"ניסוי" של מטלת הביצוע באזרחות, לשפר את האיכות שם, ורק אחרי שמרוצים להרחיב לאחוז גבוה יותר משתי היחידות של אזרחות, ו/או למקצועות נוספים.

לקריאה נוספת בעניין זה ראו בבלוג של אלי הורביץ (רשומה שפורסמה לפני פרסום ההחלטה על הקפאת פעילות הוועדה).

2. צמצום מועדים ושאלונים

שושי וטובה כתבו לי על אכזבתן מכך שלא מיישמים כבר בשנת הלימודים הבאה צעדים ארגוניים שהיו משפרים מאוד את רצף ההוראה בתיכון: ריכוז הבחינות בי"א-י"ב (או אפילו רק י"ב), ביטול מועדי חורף/ב', ביטול מודולריות של שאלונים (מספר שאלונים בכל מקצוע, יכולים להיפרס על מספר שנים).

התחושה שלי מניתוח בעלי העניין היא שדווקא בשלושת הרכיבים האלה הכי קל להגיע להסכמה – אלו דברים שגם עולים מהשטח וגם סביר שיהיו מקובלים על המטה, ארגון המורים (הצהיר על כך בתקשורת) והאוניברסיטאות. כמובן ההצעות הללו בהחלט הולכות עם הקו הכללי של השר, שצריך להוריד את מספר הבחינות.

אז אם זה לא יהיה השנה, זה יהיה עוד שנה, אבל זה בהחלט יגיע.

המכשול המשמעותי היחיד שאני צופה הוא מאבק של הורים ותלמידים (לא מן הנמנע עם תמיכה מאחורי הקלעים של גורמים בעלי אינטרס כלכלי ב"תעשייה"), משום שיש בהצעות הללו סיכון ממשי להורדת אחוז הזכאות.

זאת, בהנחה הסבירה (שלא ניתן לבדוק מדעית) שלפריסה על שלוש שנים, ריבוי שאלונים וריבוי מועדים היתה תרומה משמעותית להעלאת הזכאות לבגרות מאז ועדת בן פרץ ועד היום.

עכשיו תנסו להיכנס לנעליו של שר שמשפר את רצף ההוראה, וכל המורים מוחאים לו כפיים, אבל עכשיו צריך להתמודד עם ביקורת על ירידה דרמטית באחוז הזכאות,בייחוד ביישובים/בתי ספר מוחלשים. תנסו להיכנס לנעליו של שר שעוד לא חתם על מהלך כזה, אבל מקבל המון עצומות של תלמידים, ומדמיין מה עלול לקרות לו בעוד כמה שנים.

אם מישהו צריך דוגמה אקטואלית, תראו איזו סערה התחוללה פה כשניסו להעלות את הדרישות ולשלב יותר חשיבה מסדר גבוה בבחינת הבגרות במתמטיקה…

אתם מוזמנים להוסיף בתגובות את הפרשנות שלכם ובייחוד להתייחס לדרכים לפתור את הדילמות שהעליתי כאן: איך מגדילים את משקל ההערכה הפנימית/חלופית בלי להגדיל עוד יותר פערים בין חלשים לחזקים? איך מצמצמים מועדים/שאלונים/פריסת בחינות בלי להשאיר עוד כמה אלפי תלמידים בשנה ללא בגרות (ועם סיכון מוגבר לאבטלה/עבודה בשכר נמוך)?