ראשי > דעות של אחרים > הקפאת הפעילות של וועדת הבגרויות – אכזבה או פתח לתקווה?

הקפאת הפעילות של וועדת הבגרויות – אכזבה או פתח לתקווה?

כפי שפורסם בתקשורת, הוועדה לבחינת מבנה בחינות הבגרות הקפיאה את פעילותה ובעצם העבירה את הדיונים לוועדות משנה. המשמעות היא שבשנת הלימודים תשע"ד לא יהיו שינויים במתכונת הבחינות. לאחר שנתקלתי בתגובות של אכזבה מהמהלך, גם בקרב מורים וגם בתקשורת, אני רוצה להציע פרשנות אחרת.

דבר ראשון, אני מזכיר את דבריו של סגן שר החינוך לשעבר של אונטריו, קנדה:

"There is no such thing as too much
communication about change"

במלים אחרות, כדי שמדיניות חדשה תיושם בהצלחה צריך לגבש הסכמה רחבה ככל האפשר, אחרת לא ייצא ממנה כלום.

כן, זה לוקח זמן, אבל זה בהחלט לא זמן מבוזבז, אם מנהלים את התהליך בצורה נכונה ואינטנסיבית.

הקמה של וועדות משנה היא בדיוק הדבר הנכון כשרואים שיש יותר מדי תחומים של אי הסכמה.

בנוסף, צריך לזכור שהמערכת עוברת עכשיו טלטלה גדולה במעבר משר ששם את כל כובד משקלו על שיפור הישגים מדידים לשר שחושב שהמדיניות של קודמו בנושא היא אסון חינוכי,
ומבקש (לפחות לפי הצהרותיו בתקשורת) לעשות היפוך כיוון של 180 מעלות. אתייחס בפירוט לשתי נקודות:

1. הערכה פנימית לעומת חיצונית

לפי הבנתי את מה שפורסם בתקשורת (אין לי גישה לפרוטוקולי הוועדה), זה מה שקרה פה:

א. הגיע שר עם הצעה מאוד רדיקלית, ביטול ההערכה החיצונית בכל המקצועות פרט ל-3 מיומנויות היסוד: שפת אם, אנגלית ומתמטיקה.

ב. סביר שהוא לא הצליח לשכנע את הוועדה לקבל את המלצתו, אחרת הועדה היתה ממליצה את מה שהוא רצה.

ג. עכשיו עושים חשיבה מחדש וטוב שכך.

ד. כל עוד הבגרויות משמשות לצד הפסיכומטרי למיון ודירוג של מועמדים לאוניברסיטה, יש בעיה גדולה להסתמך על ציונים פנימיים בלבד.

ה. מאידך, אם אומרים שמיון ודירוג לאוניברסיטה ייעשה רק ע"י 3 המקצועות עם הבגרות החיצונית, או רק ע"י פסיכומטרי, זה עלול להוביל לפגיעה קשה במקצועות החובה האחרים (ספרות-היסטוריה-תנך-אזרחות) ובמקצועות הבחירה.

דעתי האישית, שהתגבשה בעקבות הקשבה לקולות המורים בשאלון ובסדנה, היא שביטול ההערכה החיצונית ברוב המקצועות, בלי שיש במערכת הכנה רצינית של המורים להערכה פנימית/חלופית תקפה ומהימנה, זה מתכון בטוח לקטסטרופה:

בבתי ספר של אוכלוסיות חזקות היו עושים למידת חקר משמעותית עם סטנדרט גבוה, בבתי ספר של העניים/ילדים להורים לא משכילים (ואנחנו יודעים שיש בארץ הרבה כאלה) כל הסיפור של החקר והוראה משמעותית היה הופך לחרטא. צריך לזכור שחלק גדול מאוד מהדוברים בדיון הציבורי בעד יותר הערכה פנימית, יותר הערכה חלופית וכו' מגיעים מהמקומות החזקים, לא מעט מהם מבתי"ס סלקטיביים/ייחודיים.

יש פה כלל בסיסי שקשה מאוד להתחמק ממנו: מערכת ריכוזית סוחבת לכיוון של בינוניות ואפרוריות, מערכת מבוזרת סוחבת לכיוון של העמקת פערים. כדי לייצר שינוי משמעותי בלי לשפוך את התינוק עם המים צריך המון סבלנות, והרבה עבודה של ניסוי וטעייה. למשל, להבין מה יצא מה"ניסוי" של מטלת הביצוע באזרחות, לשפר את האיכות שם, ורק אחרי שמרוצים להרחיב לאחוז גבוה יותר משתי היחידות של אזרחות, ו/או למקצועות נוספים.

לקריאה נוספת בעניין זה ראו בבלוג של אלי הורביץ (רשומה שפורסמה לפני פרסום ההחלטה על הקפאת פעילות הוועדה).

2. צמצום מועדים ושאלונים

שושי וטובה כתבו לי על אכזבתן מכך שלא מיישמים כבר בשנת הלימודים הבאה צעדים ארגוניים שהיו משפרים מאוד את רצף ההוראה בתיכון: ריכוז הבחינות בי"א-י"ב (או אפילו רק י"ב), ביטול מועדי חורף/ב', ביטול מודולריות של שאלונים (מספר שאלונים בכל מקצוע, יכולים להיפרס על מספר שנים).

התחושה שלי מניתוח בעלי העניין היא שדווקא בשלושת הרכיבים האלה הכי קל להגיע להסכמה – אלו דברים שגם עולים מהשטח וגם סביר שיהיו מקובלים על המטה, ארגון המורים (הצהיר על כך בתקשורת) והאוניברסיטאות. כמובן ההצעות הללו בהחלט הולכות עם הקו הכללי של השר, שצריך להוריד את מספר הבחינות.

אז אם זה לא יהיה השנה, זה יהיה עוד שנה, אבל זה בהחלט יגיע.

המכשול המשמעותי היחיד שאני צופה הוא מאבק של הורים ותלמידים (לא מן הנמנע עם תמיכה מאחורי הקלעים של גורמים בעלי אינטרס כלכלי ב"תעשייה"), משום שיש בהצעות הללו סיכון ממשי להורדת אחוז הזכאות.

זאת, בהנחה הסבירה (שלא ניתן לבדוק מדעית) שלפריסה על שלוש שנים, ריבוי שאלונים וריבוי מועדים היתה תרומה משמעותית להעלאת הזכאות לבגרות מאז ועדת בן פרץ ועד היום.

עכשיו תנסו להיכנס לנעליו של שר שמשפר את רצף ההוראה, וכל המורים מוחאים לו כפיים, אבל עכשיו צריך להתמודד עם ביקורת על ירידה דרמטית באחוז הזכאות,בייחוד ביישובים/בתי ספר מוחלשים. תנסו להיכנס לנעליו של שר שעוד לא חתם על מהלך כזה, אבל מקבל המון עצומות של תלמידים, ומדמיין מה עלול לקרות לו בעוד כמה שנים.

אם מישהו צריך דוגמה אקטואלית, תראו איזו סערה התחוללה פה כשניסו להעלות את הדרישות ולשלב יותר חשיבה מסדר גבוה בבחינת הבגרות במתמטיקה…

אתם מוזמנים להוסיף בתגובות את הפרשנות שלכם ובייחוד להתייחס לדרכים לפתור את הדילמות שהעליתי כאן: איך מגדילים את משקל ההערכה הפנימית/חלופית בלי להגדיל עוד יותר פערים בין חלשים לחזקים? איך מצמצמים מועדים/שאלונים/פריסת בחינות בלי להשאיר עוד כמה אלפי תלמידים בשנה ללא בגרות (ועם סיכון מוגבר לאבטלה/עבודה בשכר נמוך)?

 

מודעות פרסומת
:קטגוריותדעות של אחרים
  1. ערן
    5 ביוני 2013 ב- 1:59 pm

    איתי,
    אני מסכים עם הפרשנות שלך.
    אי אפשר לעשות שינוי כזה כל כך מהר ואם היו מצהירים הצהרות או מנסים לעשות דברים כאלה בטווח כל כך קצר זה היה לא רציני.
    ועדיין לא התייחסת לכל המורכבויות, כמו: הכשרה מתאימה למורים (בעניין כתיבה, הנחייה ומתן ציונים להערכה חלופית במקום מבחנים), שינויים בתוכניות הלימוד וכו'.
    הבעיה עם מה שאמרת, היא שמדיניות השרים לדורותיהם (כולל הנוכחי, כפי שאני מבין) ומדיניות המשרד היא בחשיבה לטווח קצר (4 שנים לכל היותר) ובהיעדר חשיבה לטווח ארוך (10 שנים ויותר) אי אפשר יהיה להגיע לשינוי משמעותי.

    ערן

    • איתי אשר
      5 ביוני 2013 ב- 3:28 pm

      אני חושב שהנקודות החשובות שהעלית הן בדיוק הדברים שוועדות המשנה יצטרכו לתת עליהן את הדעת. אין טעם בשינוי בחינות הבגרות בלי שינוי בהכשרת מורים, השתלמויות ותוכנית לימודים. וגם – צריך להביא למצב שההשתלמויות אפקטיביות. ידידה שלי חוקרת את נושא הוראה בדרך החקר ומוצאת שההבדל בין התנהגות המורה בכיתה לפני ההשתלמות ואחרי ההשתלמות הוא די זניח, ועוד לא דיברנו על הזוועה ששמה השתלמויות תקשוב.

      זו שאלה מעניינת איך עושים מדיניות לטווח ארוך. שים לב שהשר פירון הכריז מצד אחד שהוא רוצה מועצה לאומית לחינוך כדי למנוע מפוליטיקאים מתחלפים לטלטל את הספינה כל 4 שנים (במקרה הטוב), ומצד שני ההכרזות שלו על מדיניות מדידה והערכה הן בדיוק טלטול הספינה.

      בעיני, הסיפור של "מועצה לאומית" הוא מאוד בעייתי. מצד אחד מורידים (אולי) מהסמכות של שר שנבחר ע"י כלל הציבור, ומצד שני לא כ"כ ברור למי נותנים את הסמכות. למשל, אם זו מועצה ששר X ממנה אותה ואז יש לה מנדט ל-10 שנים – זה בעייתי, כי הוא ימנה אנשים שהשקפתם כהשקפתו. כיוון בעייתי אחר הוא שבמועצה תהיה דומיננטיות לגורמי אקדמיה/עסקים וכו' שמנותקים מהשטח*, ויכולים לדבר גבוהה גבוהה על התאמה למאה ה-21, למידת חקר וכו', בלי להבין את המורכבות של השטח. אני הייתי מעדיף שאת המערכת ינהל השר הנבחר, בסיוע הגורמים המקצועיים, בדיוק כמו שזה נעשה בביטחון, רווחה וכו'. שרים צריכים להיות מספיק רגישים ולרסן את עצמם מטלטלות חדות מדי שעלולות להזיק למערכת ולפגוע במחויבות ליישום רפורמה.

      * לגבי ייצוג קול המורים בתוך "המועצה הלאומית לחינוך". ראה כאן http://www.blacklabor.org/?p=52090

  2. 5 ביוני 2013 ב- 2:18 pm

    תודה רבה על הפרשנות איתי. בהחלט מעודדת ומעוררת אופטימיות. באופן אישי אני גם מאמין בשי.
    להשתמע,
    אסף

  3. אריק בנדק חביב
    6 ביוני 2013 ב- 9:52 am

    היחס שלי הוא כפול פנים – יש עניין פוליטי ממדרגה ראשונה בה נכשלת המפלגה הזו פעם שנייה. הפעם הראשונה לפיד הפעם השנייה פירון. הבטחות , הבטחות ש/תרמו רבות להצלחה של המפלגה ונסיגה מכל ההבטחות די מהר אחרי הבחירות. זה מצב המוביל לציניות, לייאוש ולאובדן ממשי של אמון במערכת הפוליטית, וכולנו יודעים מהו המחיר של אבדן אמון במוסדות הדמוקרטיים שלנו.
    הפרשנות שלך, ככל שתהא נכונה, היא מבחינתי תיאודיצאה אמיתית, כי בדבריך יש נסיון להציג את ההסבר ה"מקצועי"; "אקדמי" כולל "מחילה" לשר שפגע ישירות באמון הבוחרים.
    אז אולי אתה צודק בשיח המקצועי, דא עקא, שבמישור היותר חשוב, הפוליטי, התרבותי והאמיתי יש כאן כשלון חרוץ. וזה הרבה יותר חשוב מכל ההסברים שנתת.

    • איתי אשר
      6 ביוני 2013 ב- 10:34 am

      ללא קשר לעמדה הפוליטית שלי כלפי מפלגת יש עתיד, בהחלט יש פה הפרת הבטחה מרכזית לבוחרים. אבל, אני מעדיף פוליטיקאי שמבטיח ונסוג אחרי שהוא מבין שהבטחתו לא ישימה, על פני פוליטיקאי שמחליט לקיים בכל מחיר הבטחה שהבין שהיא עלולה להיות הרסנית, רק בגלל ערך קיום ההבטחות. זה כמובן בהנחה שמדובר במצב שבו הפוליטיקאי לא מודע מראש לבעיות בהבטחה שלו, אלא לומד אותן עם כניסתו לתפקיד. מי שמראש מבטיח משהו שהוא לא רוצה/לא יכול לקיים זה סיפור אחר, ולא נראה לי שזה המצב כאן.

      בתרבות הפוליטית הבעייתית שלנו יש לא רק בעיה בפוליטיקאים אלא בראש ובראשונה בציבור. הציבור הוא זה שבאופן עקבי בוחר ב"פוליטיקאים חדשים" שמבטיחים הרים וגבעות, בלי שהציבור בודק את ההבטחות האלה לעומק. אז יום אחרי שממליכים את המלך החדש, מובילים אותו לגיליוטינה וחוזר חלילה. אם הציבור יהיה יותר חכם, נקבל פוליטיקאים יותר טובים.

      כאמור, הסיפור פה הוא לא "הערכה מסכמת לשי פירון: הצלחה או כישלון?" (ממילא אנחנו בשלב ההערכה המעצבת).

      הדיון המקצועי צריך להתמקד לגופו של עניין ולא לגופו של אדם – איך מגדילים את משקל ההערכה הפנימית/חלופית בלי להגדיל עוד יותר פערים בין חלשים לחזקים? איך מצמצמים מועדים/שאלונים/פריסת בחינות בלי להוריד את אחוז הזכאות?

  4. אריק בנדק חביב
    6 ביוני 2013 ב- 11:13 am

    אין כאן דיון ל-גופו אלא דיון על תרבות פוליטית שלמה, הבאה לידי ביטוי בדיוק בהודעה הלקונית לגבי הקפאת פעילות הוועדה.
    דומני שמן הראוי שהשר יסביר בהרחבה את שיקוליו, בצורה מקצועית ומנומקת היטב. יתן דין וחשבון מעמיק ולא הצהרה בחדשות.
    זו התרבות הקלוקלת והמסוכנת שנסיגה מהבטחות מציגה.
    לגבי ההסברים והפרשנות שלך, כתבתי כבר שאני מסכים אתך 🙂 הבעיה, על אף ששנינו אנשי חינוך ומתעסקים בחינוך והשיח בינינו חינוכי במהותו, היא התרבות הפוליטית.

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: