בחינות הבגרות – הצעה לביטול הבחינות (נוסח סופי)

22/07/12

לכבוד הוועדה לבדיקת מבנה בחינות הבגרות בישראל

הצעה לסדר היום: ביטול בחינות הבגרות

חברי הצוות שהשתתפו בדיון שנערך במכון מנדל בירושלים:

שרית עפרי, חזי שגיב, חני ריקרדו

בקרב כלל המורים ואנשי חינוך אחרים בישראל קיימת התחושה כי המצב הקיים כיום במערכת החינוך ככלל ובבתי הספר התיכוניים בפרט, איננו בריא, איננו נכון וכולם מכירים בצורך מיידי בשינוי משמעותי.

אחת מנקודות התורפה במערכת החינוך שלנו, נקודת חולשה המונעת ממנה להיות מערכת חינוכית חדשנית, מתקדמת ומתאימה למאה ה-21 – הינה מערך בחינות הבגרות במדינה ישראל.

לדעתנו, כמורים ואנשי חינוך, אזרחים מודאגים והורים לילדים – יש לבטל את בחינות הבגרות לאלתר.

הנחת יסוד מקדימה לכתיבת נייר עמדה זה היא רצוננו באפיון ראוי ורצוי של הדברים ובצורה שלא תשתמע לשתי פנים. לפיכך, בחרנו להציג את הדברים בצורה עניינית ומקצועית ללא פשרות והנחות.

נייר עמדה זה מורכב משני חלקים, כאשר בחלקו הראשון אנו מביאים בפניכם את נקודות החולשה במערך הבגרות, כפי שהועלה בדיון ובחלקו השני העלינו את דרכים בהן ניתן להשיג את הדברים אליהם אנו שואפים בהוראה ובלמידה.

להלן נקודות החולשה בשיטה הקיימת:

א.           למידה שאינה משמעותית– למידה לצורך מעבר בחינות תוך התמקדות בחומר אותו יש ללמוד ובמטרה להשיג ציון גבוה ביותר, איננה תורמת דבר וחצי דבר ליצירת נוער חושב, סקרן ויצירתי, ולא רק חומר גלם לממוצע הבגרות השנתי בישראל.

ב.           בזבוז משאבים יקרים על תהליך ארוך ובלתי יעיל בעליל – תהליך הלמידה לקראת בחינות הבגרות הינו בזבוז של משאבים ואינו תורם להעשרת התלמידים בידע. המורים והתלמידים עסוקים בתהליכי הוראה ולמידה מתישים בכמויות חומר רבות ודחוסות, כאשר דקה לאחר הבחינות התלמידים אינם זוכרים את החומר הנלמד. בנוסף לכך, בחינות הבגרות נערכות לא פעם הרבה לפני סיום שנת הלימודים, ומיד לאחר מכן נפסקת הוראת המקצוע. דבר זה מביא לבזבוז עצום של שעות ההוראה הקבועות במערכת אך אינן מנוצלות

ג.            חוסר מענה לדרישה למיומנויות איכותיות – בשיטה הקיימת לא ניתן מענה למיומנויות הנדרשות והמתבקשות בחברה מתקדמת כמו פיתוח חשיבה ביקורתית, סקרנות, מידענות, חקר, עבודת צוות, יכולת פרזנטציה ועוד.

ד.           שוק ציונים לא ערכי, פרוץ וללא גבולות – כל מערכת החינוך הפכה ל"תעשיית" ציונים, כאשר לעיתים קרובות נפרצים גבולות ערכיים ומוסריים, המונעת מעצם הצורך להשיג תוצאות מיידיות וגבוהות. במקום לשים את מרכז הכובד על יצירת תהליך מתבקש בלמידה משמעותית, המיקוד הוא בשינון חומר. התוצאה היא אומדן ולא ערך.

ה.          דיכוי היצירתיות והיוזמות הלימודיות – השיטה הקיימת מקובעת ואינה משאירה מקום ליצירתיות ויוזמות לימודיות הן מבחינת התלמידים והן מבחינת המורים. מקובעות זו פוגעת בחדוות הלמידה ובחוויה הלימודית.

ו.             זילות בית הספר כמקום חינוכי ובעל יכולת הערכה עצמאית לתלמידיו – בשיטה הקיימת אין משמעות להערכה הבית-ספרית ולסטנדרטים הקבועים על ידי בית הספר. במצב הקיים בית הספר הוא צינור להעברת ידע לשם מעבר בחינות הבגרות ותו לא.

לאחר חשיבה ודיון מעמיקים בנושא, מתוך הבנה שיש למצוא חלופות לאחר שיבוטלו בחינות הבגרות, אנו מביאים בפניכם את הדרכים אותן היינו רוצים לראות מיושמות בבתי הספר אל מול ילדינו.

להלן עיקרי ההמלצות שלנו לשינוי המתבקש:

א.           למידה משמעותית – יש לחזק את הלמידה כערך בפני עצמו, ולתת לתלמידים את האפשרות לכתוב עבודות חקר או עבודות גמר על נושאים ממוקדים מתוך חומר הלימוד. הדבר יביא את התלמידים לרכישת מיומנויות של פיתוח חשיבה, יצירתיות, הבנה מעמיקה בחומר והעמקת הסקרנות הטבעית המצויה באדם.

ב.           ניצול המשאבים העומדים לרשותנו בצורה יעילה – יש לאפשר למורים ללמד את מלוא השעות שניתנו על פני השנה, ולאפשר להם ללמד ברוגע וללא תחת לחץ של מיצגים וממוצע בגרות גבוה של תלמידיהם.

ג.            חיזוק הערך אל מול האומדן –  יש להתייחס לשוני של הילדים העומדים מולנו, אל נטיות ליבם ואיכויותיהם השונות, שיוכלו לבוא לידי ביטוי רק בתהליך למידה ארוך ומושקע, שיעמיק את ההערכה ההדדית בינם לבין המורים ובינם לבין המערכת החינוכית ככלל.

ד.           חיזוק בית הספר כמוסד חינוכי, משמעותי ומקצועי  – על מנת לחזק את מערכת החינוך עלינו להבין שהחוליה הכי משמעותית שיש לחזקה הינה בית הספר. מתן אוטונומיה חזקה יותר לבתי הספר במערכת החינוך בישראל להערכה ולמדידה תוך קביעת סטנדרטים קבועים תיצור חיזוק הקשר בין בית הספר לתלמיד והעמקת הכבוד ההדדי שכה חסר במחוזותינו. תהליך העברת סמכות ההערכה – בין אם בבחינות גמר (FINAL EXAMS) או בעבודות חקר לידי המורים, יהפוך את בית הספר למקום חינוכי ומשמעותי באמת, ולא רק גוף ממשלתי המכין לבגרות.

סיכום והמלצות:

הלמידה במתכונת הנוכחית יוצרת חשיבה שבלונית ולא מעמיקה. אין פיתוח לחשיבה יצירתית, ובמקום שטובת הילד תעמוד מולנו, עומדות מעלינו מטרות אקדמאיות שמוכתבות ומכתיבות את סדר היום.

בחינות הבגרות היוו ומהוות אומדן בלבד, ואין בהן על מנת להעריך נכונה את התלמידים ואת איכויותיהם האינטלקטואליות.

[נקודת מבט אישית: חני ריקרדו, אחת מחברות הצוות, בעלת תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל מהאוניברסיטה העברית ועוד תארים נוספים, עוסקת במחקר והוראה, מעלה את אכזבתה המתמשכת ממערכת החינוך על פני השנים.

"תעודת הבגרות שהוצאתי לא שיקפה ולו במעט את יכולותיי והפוטנציאל האישי שלי. היא משקפת את ה-STATE OF MIND ברגע מסוים, וביכולתי לזכור את החומר שנדחס. שום חווית למידה לא נותרה בי מבית הספר. מבחינתי, מזל שהחינוך הפורמלי לא הצליח להרוס את הסקרנות הטבועה בי. על פני השנים הפסול בשיטת הבגרויות רק החמיר – ואני עוברת זאת שוב, כשבנותיי חוות על בשרן את אותה שיטה בעייתית שהוצגה בנייר עמדה זה."]

מוטלת עלינו החובה ללמוד ממערכות לימוד בעולם  בהן מתקיימת למידה משמעותית וחווייתית המקנה מיומנויות רבות וחשובות. במדינות המתקדמות ביותר מבחינת החינוך מצאנו שקיים דגש על הערכה בית ספרית ומתקיים מספר מצומצם (3-4) של בחינות מסכמות (final exams) בבית הספר.

עלינו לפעול על מנת לחזק את בית הספר כמוסד חינוכי משמעותי ומקצועי ולהבין כי כאשר יוטה מרכז הכובד מהערכה ארצית להערכה מוסדית – החיזוק, לקיחת האחריות המקצועית וההערכה לבית הספר יחוללו שינוי מתבקש ומתן מענה לבעיות שהצגנו בתחילתו של נייר עמדה זה.

המלצתנו היא לבטל את שיטת מבחני הבגרות ולבחור בחלופות הערכה המבוססות על עבודות חקר, גמר ומבחנים פנימיים מסכמים שיבוצעו בסוף לימוד המקצוע.

המלצה נוספת שבחרנו להציג הינה הצורך להגדיר קריטריונים וסטנדרטים בית ספרים לסיום בהצלחה של מוסד חינוכי על יסודי. קריטריונים אלו אינם צריכים להיות רק ציונים של מעבר מבחנים. ראוי שיורכבו ממגוון רחב של מדדים מתבקשים לבוגרים ראויים של מערכת החינוך בישראל: יכולות חקר וחשיבה ביקורתית, יכולות סינתיזה, הצגת נושא בפני קהל, מידענות, אכפתיות אזרחית וחברתית ותרומה לקהילה.

אם בכוונתו לחולל שינוי, עלינו להיות אמיצים, יצירתיים ובעלי הבנה שתיקונים קטנים לא יחוללו שינוי מתבקש גדול זה.

מקבלי ההחלטות חייבים להבין כי המערכת משוועת לשינוי מהפכני ומשמעותי שיוביל למגמות וכיוונים שיהפכו אותנו למערכת חינוך מתקדמת, חדשנית לכלל ילדי ישראל.

תקוותנו שנייר עמדה זה יספק עבורכם עוד "דלק" שיניע את הספינה למחוזות הנכונים.

חתומים:

חני ריקרדו – היסטוריונית ומוסיקאית, מכינה לבגרות במוסיקה, בי"ס זיו ירושלים

שרית עופרי- מקיף אורט אפרידר, אשקלון, רכזת איכות הסביבה אורט ישראל

          מכינה לבגרות במדעי הסביבה

 חזי שגיב- מנהל תיכון "אור" בית חינוך שש שנתי צומח בצור הדסה