ראשי > דעות של אחרים > הערכה פנימית בבחינות הבגרות – מתן כלים למורה לפני מתן אוטונומיה

הערכה פנימית בבחינות הבגרות – מתן כלים למורה לפני מתן אוטונומיה

זו טיוטה ראשונית של הצעה שאני כותב במסגרת תרגיל קבוצתי בביה"ס למנהיגות חינוכית. ניסיתי לחבר בין קריאה לחיזוק ההערכה הפנימית שנשמעה מאוד חזק בסדנה ובין ההסתייגויות שעלו גם בסדנה עצמה אבל בצורה חזקה יותר בנייר עמדה שהוגש לוועדת שטאובר ע"י ד"ר יניב קדמן ואורלי רויזמן. אשמח מאוד אם תעזרו לי לשפר את הההצעה, כאן בתגוביות או בדוא"ל.

רקע

בחינות הבגרות מהוות מזה עשורים מוקד לחוסר נחת וביקורת ציבורית, ולכן אין זה פלא כי מדי כמה שנים מבקש משרד החינוך לשקול מחדש את המדיניות בתחום זה. גם בימים אלה עוסקת ועדה בראשות מנכ"לית משרד החינוך בבדיקה מחודשת של מבנה בחינות הבגרות. עם זאת, סקירה של חוזרי מנכ"ל ודו"חות ועדות מהעשורים האחרונים מלמדת על פער משמעותי בין המלצות לחיזוק המשקל של ההערכה הפנימית (ע"י בית הספר) וגיוון בדרכי ההערכה ("הערכה חלופית" – עבודות חקר, תלקיטים וכו') ובין היישום בפועל[1]. יתרה מכך, אם נשווה את תעודת הבגרות בשנות ה-60 של המאה ה-20 לתעודת הבגרות של היום, נגלה דווקא התחזקות של ההערכה החיצונית, בדמות בחינות בגרות שבעבר לא הוגדרו כחובה לכלל התלמידים, או שהיתה בהן חובת בחינה פנימית בלבד. חיזוק של הערכה פנימית או חלופית מתבצע בשנים האחרונות במקצועות רבים, אך בקצב איטי מאוד וכמעט תמיד כרכיב משני בהערכה הכוללת.    

להערכתנו, יישום ההמלצות מתעכב מסיבות כבדות משקל, שחלק גדול מהן נוגע לחשש מפגיעה בתוקף ובמהימנות של ההערכה:

  • חשש ממיומנות נמוכה של מורים ורכזים בבניית בחינה פנימית ברמה אחידה, הדורשת ידע נרחב הן בתחום התוכן והן בתחומי המדידה וההערכה[2].
  • חשש מחיזוק הבדלנות בתוכנית הלימודים המועברת בפועל, ולכן פגיעה בערכים ונכסי תרבות משותפים[3]. חשש זה רלוונטי במיוחד למקצועות נפיצים פוליטית כאזרחות.
  • חשש מחוסר יכולת של המורה לעמוד באתגרים אתיים העלולים להתעורר כתוצאה מלחצים מצד הורים ותלמידים להפחתת היקף החומר, חשיפת שאלות, העלאת ציון וכו'.   
  • חשש מהחלטת מוסדות להשכלה גבוהה שלא להתחשב בציון הפנימי בחישוב ממוצע קבלה, בנימוק של חשד במהימנות הציון ופגיעה בתוקף הניבוי של ממוצע הבגרות.  
  • חשש מפגיעה במקצועות שבהם לא תהיה חובת בחינה חיצונית, בייחוד בתחומי מדעי הרוח, שיוקרתם נמצאת בירידה בישראל ובעולם.
  • הערכה פנימית/חלופית דורשת השקעת זמן מרובה. ייתכן כי מורים רבים אינם מעוניינים לעבור למודל של הערכה פנימית בבחינות הבגרות.

המלצה: על מנת למזער את הסיכונים במעבר להערכה פנימית, אנו מציעים לבנות תהליך הסמכה להערכה פנימית וחלופית למורים מכהנים ולפרחי הוראה, לצד בניית מערכת רגולציה לבדיקה מדגמית של כלי הערכה פנימית.


פירוט ההצעה:

  • עיצוב תוכנית לימודים אקדמית (עיונית ומעשית) במדידה והערכה חינוכית, הנגזרת מתוכנית הלימודים המוצעת כתואר שני להסמכת רכזי מדידה והערכה בית ספריים[4],[5].
  • תוכנית זו תילמד במלואה ע"י מורים מכהנים במסגרת של שנת שבתון, הן משום שהיא חורגת בהרבה ממכסת שעות ההשתלמות השנתית והן משום שישנו יתרון פדגוגי בתקופת מורטוריום על מנת לשנות הרגלים ותפיסות בתחום ההערכה. בשנה זו ילמדו המורים קורסים אקדמיים במדידה והערכה במסגרת אוניברסיטה או מכללה לחינוך, ויתנסו באופן מעשי בפיתוח ובהעברה של כלי מדידה והערכה, כולל כלי הערכה חלופית. התוכנית תכלול גם עיסוק בהיבטים אתיים ורגשיים של מדידה והערכה בחינוך.
  • יש לשקול מתן תמריצים כספיים למורים בחלון זמן מוגבל על מנת לעודד כניסת מורים וותיקים לתהליך ההסמכה.   
  • לפחות חלק מהקורסים בתוכנית הלימודים יתווספו לתוכניות הקיימות להכשרת מורים לחטיבה העליונה, על מנת לקצר את משך ההסמכה להערכה פנימית של מורי העתיד.
  • מורים בוגרי התוכנית יוסמכו ע"י משרד החינוך לקבוע את ציוני הבגרות של תלמידיהם, במקום בחינה חיצונית. מוצע כי האחריות להסמכה תינתן בידי המפמ"רים בכל מקצוע, וכי הערכת המורים המשתתפים בתהליך תהווה בעצמה דוגמה לתהליך הערכה ראוי.     
  • רכז מדידה והערכה בית ספרי יהיה אחראי לליווי מתמשך ופיתוח מקצועי בתחום המדידה וההערכה של מורים שעברו את תהליך ההסמכה. הרכז עצמו יקבל ליווי מתמשך והנחיה מראמ"ה.
  • משרד החינוך יקיים בדיקה מדגמית של תהליכי הערכה בית ספריים על מנת לוודא עמידה בסטנדרטים אחידים ובנורמות אתיות.
  • בסופו של התהליך, תוך כ-10 שנים, תעבור ההערכה של כל מקצועות הבחירה לבגרות ברמה מוגברת לידי בתי הספר. בחינות חיצוניות יתקיימו אך ורק במקצועות החובה ברמה הבסיסית, וכן ברמה המוגברת במתמטיקה ובאנגלית.

יתרונות המהלך

  • העברת סמכויות הערכה לבתי הספר ולמורים משדרת אמון רב מצד החברה וצפויה לחזק את מעמד המורה בתיכון, הנתפס כיום לעיתים כמעין "קבלן הכנה לבגרויות".
  • מנקודת מבטו של התלמיד, מעבר להערכה פנימית יאפשר הזדמנות לרצף למידה משמעותי עם הצמצום במספר המבחנים ולחוויות למידה עמוקות ומטפחות חשיבה.
  • עם זאת, התהליך מבקש להימנע ממהפכה פתאומית ולא אחראית, לפני הכשרת הקרקע הנדרשת לשינוי במערכת גדולה והטרוגנית. 
  • העלויות הכרוכות בהליכי ההכשרה והרגולציה המוצעים צפויות להתקזז ע"י החיסכון התקציבי הכרוך בצמצום משמעותי של הבחינות החיצוניות, כגון כתיבת בחינות ומחוונים, הדפסה ושינוע, השגחה ובדיקה.  

[1]מרכז המידע והמחקר של הכנסת. בחינות הבגרות, סקירת השינויים שחלו בבחינות הבגרות במהלך השנים ודיון במטרותיהן. 2003.

[2]ד"ר יניב קדמן ואורלי רויזמן, נייר עמדה שהוגש לועדה לבדיקת מבנה בחינות הבגרות, 2012.

[3] נגה עמר וד"ר חנה שחר, הערכה חלופית: עקרונות וקשיים. פנים 38, 2007.

[4] המלצות ועדת היישוםלשילוב הערכה פנימית בבית-הספר במסגרת יישום המלצות כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל ["ועדת דברת"], משרד החינוך התרבות והספורט, לשכת המנהלת הכללית, 2004.

[5] הצעה למסגרת לתוכניות לימודים ולפיתוח מקצועי – מדידה והערכה בחינוך, היזמה למחקר יישומי בחינוך, 2005. ברשות הארצית למדידה והערכה נעשית עבודה לעדכון תוכניות אלה.

מודעות פרסומת
  1. 18 בדצמבר 2012 בשעה 12:07 am

    איתי, אני כל כך לא מסכים ולו למילה אחת בכל הכתוב כאן, שפשוט אסתום ת'מקלדת. שיחה על הנושא עדיפה בעיניי על כתיבה ארוכה וסיזיפית (על אף שאני מתבטא טוב יותר בכתב 🙂 אם באר לך, אני כאן.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    18 בדצמבר 2012 בשעה 6:51 pm

    אני מסכימה עם הצורך במתן הערכה חלופית שתתן מענה לשונות בין התלמידים , לקויות למידה, אופנויות חשיבה וביטוי מסרים מילוליים וכו'.
    עם זאת המהלך המוצע עלול להציף בעיות גדולות שמקורן באי-יושר, ואז ממילא החמצנו את המטרה.
    כחלק מהמערכת, אני מודעת לעובדה שישנם בתי ספר בהם המנהלים מקפיצים את ציוני המגן של תלמידיהם בכדי להשפיע על ממוצע הבגרות והזכאות לבגרות בבית הספר.
    תופעה זו לכשעצמה יוצרת אי-שיויון הזדמנויות בין בתי הספר…
    לכן, אני לא חושבת שיהיה נכון ללכת על מהלך של בחינות פנימיות, אם כי יש לחשוב על אפשרות של דרכי הערכה נוספות, מלבד המבחנים הסטנדרטים (כגון: עבודות, מיזמים, הרצאה…)

  3. עידית שרעבי
    18 בדצמבר 2012 בשעה 6:51 pm

    אני מסכימה עם הצורך במתן הערכה חלופית שתתן מענה לשונות בין התלמידים , לקויות למידה, אופנויות חשיבה וביטוי מסרים מילוליים וכו'.
    עם זאת המהלך המוצע עלול להציף בעיות גדולות שמקורן באי-יושר, ואז ממילא החמצנו את המטרה.
    כחלק מהמערכת, אני מודעת לעובדה שישנם בתי ספר בהם המנהלים מקפיצים את ציוני המגן של תלמידיהם בכדי להשפיע על ממוצע הבגרות והזכאות לבגרות בבית הספר.
    תופעה זו לכשעצמה יוצרת אי-שיויון הזדמנויות בין בתי הספר…
    לכן, אני לא חושבת שיהיה נכון ללכת על מהלך של בחינות פנימיות, אם כי יש לחשוב על אפשרות של דרכי הערכה נוספות, מלבד המבחנים הסטנדרטים (כגון: עבודות, מיזמים, הרצאה…)

  4. אריק בנדק חביב
    19 בדצמבר 2012 בשעה 12:18 pm

    איתי, ראשית ברכות על מחשבה פרקטית ובעלת חזון בנושא הערכה פנימית של בחינות בבית הספר.
    עם זאת, כמה קשיים:
    תואר שני כדי להיות זכאי לבדוק בחינות או להדריך ב"איך לבדוק בחינות", או להדריך ב"איך כותבים מבחן?" נראה לי מוגזם.
    איזו תוכנית הסמכה צריך לעבור מורה בחט"ע שכבר בודק בחינות בגרות?
    יתרה מכך בשל עיוותים פדגוגיים ותפיסות קפיטליסטיות של מערכת החינוך, אין כיום מורה בחטיבה העליונה שאיננו מומחה בהוראת "חכמת הבחינה", ל"א מומחה לכתיבת מבחנים , הערכה בדיוק כמו בבגרות ולימוד התלמיד איך להצליח בבחינה.
    לטעמי בשנות ה- 60 המורים למדו ולימדו גופי ידע, ולא לימדו ל- בגרות ולא נשפטו רק על פי אחוזי ההצלחה, מאוד פשוט.

  5. איתי אשר
    19 בדצמבר 2012 בשעה 12:34 pm

    אריק, תואר שני הוא באמת מוגזם ולא לכך התכוונתי – זה מתאים לרכז מדידה והערכה בית ספרי.

    ברור לי שכל מורה יודע להכין בחינות ולבדוק אותן, ושחלק מהמורים מתאימים לבדיקת בחינות בגרות עפ"י מחוון (זו כמובן משימה שדורשת פחות מומחיות מאשר בדיקה ללא מחוון). השאלה היא אם זה ידע מספיק כדי לבנות בחינה ברמת בגרות, ואם לא אז מה צריך ללמוד ובאיזו מתכונת.

    אני חושב שההשוואה הנוסטלגית לשנות ה-60 היא קצת בעייתית, כי אז למדו במערכת העיונית הרבה פחות תלמידים (אחוז הזכאות ב-1972 היה 16% מקבוצת הגיל, בשנות ה-60 מספר חד ספרתי!). זה הרבה יותר דומה למה שקורה היום בבתי הספר הסלקטיביים.

  6. אריק בנדק חביב
    19 בדצמבר 2012 בשעה 1:17 pm

    איתי
    אנחנו כותבים ללא סוף בחינות בגרות, כל בחינת מתכונת היא בחינת בגרות, לא ממש רואה את הצורך ב"הכשרת" מומחים לכך.
    מחוון – טענתך הסמויה היא שככל הנראה גם המפמ"ר ומדריכיו/תיו לא יודעים לבנות בחינת בגרות ולבדוק אותה. מחוון לפחות בשיטה המקובלת היום הוא תוצר של עבודת צוות לאחר הגדרת מטרות, ציפיות וכו'

    • איתי אשר
      19 בדצמבר 2012 בשעה 1:45 pm

      אולי נתחיל מההתחלה.

      אילו מהחששות המופיעים בתחילת המסמך (או במסמך של עמיתיך יניב ואורלי) הם לדעתך חששות סרק ואילו הם סכנות אמיתיות?

      אם אין סכנה, אפשר להעביר מבחינתך כבר מחר את ההערכה לפנימית בכל המקצועות ורמות הלימוד. זה יחסוך למערכת עשרות מיליונים והתלמידים בוודאי ישמחו.

      רוב הדעות ששמעתי (גם ממורים) לא מסכימות עם העמדה הזו אבל היא כמובן לגיטימית.

      אם יש סכנות, מה לדעתך אפשר לעשות שיהיה יותר אפקטיבי/נחוץ מהתהליך שהצעתי?

  1. 9 בינואר 2013 בשעה 12:56 am

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: