ראשי > דעות של אחרים > בחינות הבגרות: עדות אישית / יהושע רץ

בחינות הבגרות: עדות אישית / יהושע רץ

יהושע, מורה לאזרחות מהגליל בכל ניסיון בבדיקת בחינות בגרות, משווה בין הבחינה הסטנדרטית באזרחות לבחינה המבוססת על עבודת חקר קבוצתית ומגיע למסקנה שאפשר גם אחרת

שלום רב,

ברצוני להתייחס לשאלת התועלת הפדגוגית והעקרונית של בחינת הבגרות באמצעות סיפורו של תלמיד יחיד וקבוצת תלמידים בה היה שותף במהלך השנתיים האחרונות.

כמורה לאזרחות, הקמתי קבוצה הלומדת אזרחות כמקצוע מורחב לחמש יח"ל. הקבוצה מורכבת מתלמידי שני בתי"ס באזור הגליל – בי"ס דרוזי ובי"ס יהודי. ייחודה של הקבוצה מבוסס אפוא על החיבור בין שתי קבוצות אוכלוסייה הלומדות זו על זו כחלק מתהליך הלמידה המתמשך. התלמידים בחרו במקצוע מתוך סקרנות ועניין ולא עקב מספר היחידות לבגרות שהוא מציע, ויחידות הלימוד הנוספות ליחידות החובה, עסקו בשני נושאים – "לחיות כמיעוט במדינה דמוקרטית", ו"אתגר הרווחה בדמוקרטיה".

התלמיד בו החלטתי להתמקד, שהה במהלך הקיץ הקודם ב"מאהל המחאה" בת"א במשך ימים רבים, מתוך רצון לחוות ולהכיר עולם שונה מזה של היישוב הקטן בגליל בו הוא חי. הוא נער סקרן ומתעניין הסובל מליקויי למידה רבים ולכן נחשב תמיד לתלמיד בעל יכולת נמוכה ומצא את עצמו מוותר מראש על השאיפה להגיע לתעודת בגרות מלאה. עם תחילת שנת הלימודים, כאשר חזר עמוס חוויות ומחשבות ממאהל המחאה ושמע שכיתת ההרחבה באזרחות תלמד את הנושא של חברה וכלכלה ומדינת רווחה, הצטרף לכיתה מתוך מוטיבציה ועניין, השתתף באופן פעיל בשיעורים ואף ביצע עבודת חקר מעשית ("מיזם") העוסקת בהשלכות השונות של "תכנית המצפים" בגליל כאשר יישובו שלו מהווה מקרה בוחן לעבודה.

השנה בה למד בפרויקט הייחודי הזה, הייתה משמעותית ביותר עבורו. המוטיבציה שלו ללימודים, גברה גם במקצועות האחרים ותחושת הערך העצמי שלו התחזקה. כאן המקום לציין כי את העבודה שלו שנעשתה במסגרת צוות תלמידים, הגיש בפורמט של כתבת וידאו ערוכה למופת ומעמיקה מאוד. עבודה כזו לא הייתה עומדת בדרישות ובהגדרות של בחינת בגרות סטנדרטית וכפי שציינתי – הבגרות ממילא לא הייתה חלק משיקוליו והחלטותיו.

אני מתייחס אל המקרה הזה ואל מקרים דומים שהכרתי, כהמחשה לאפשרויות החינוכיות והפדגוגיות הקיימות בעולם החינוך דווקא כאשר בחינת הבגרות אינה יעד מרכזי וראשון בסדר העדיפויות. כאשר מניחים בצד את ההישגיות הפגומה הכרוכה בלמידה "רק למען הבגרות", חוזרים למעשה לחינוך האמיתי. בעולם של המאה ה-21, כידוע לכולנו, הידע והעובדות קלים יחסית להשגה ואינם תלויים עוד במורה בכיתה. מנגד, עולה עד מאוד חשיבותם של מרכיבים אחרים בחינוך – החל מרכישת המיומנות הנדרשת למציאת ידע וברירתו, ועד ליעדים גבוהים יותר של יצירת אדם חושב, עצמאי, ביקורתי ובעיקר ערכי. כל המרכיבים הללו אינם יכולים לבוא לביטוי בבחינת הבגרות, והדבר בולט במיוחד במקצועות ההומניסטיים שאני מלמד – היסטוריה ואזרחות. אלה מקצועות הדורשים פיתוח חשיבה, ביקורתיות, שיח, יצירתיות. כל אלה אינם נדרשים להצלחה בבחינות הבגרות.

מזה שנים מספר אני מעריך בחינות בגרות באזרחות במסגרת המרב"ד, ורואה בכל פעם מחדש, כיצד אנו המעריכים אנוסים להעניק ניקוד לתשובות הבחינה ע"פ "מחוון" קשיח ומפורט ביותר, כדי ליצור שוויון בהערכות כלפי התלמידים, ובין המעריכים השונים. כמובן שהכרח זה מנטרל מראש כל אפשרות לקבלת תשובה יצירתית המראה על חשיבה והעמקה.

אם לסכם – בחינות הבגרות הן מכשיר השייך לעולם הולך ונעלם של תשובות מוחלטות ואחידות וידע אנציקלופדי המבוסס על שינון עובדות, שהוא ההפך הגמור מהעולם המשתנה של ימינו. אופי הבחינה מכתיב את דרך ההוראה שלנו, וכך "מתחילים מהסוף", כלומר מלמדים בכיתה את כל הדרוש לבחינת הבגרות במגבלת הזמן הקיים, ונושאים בעלי ערך רב מבחינה חינוכית ואנושית, הופכים להיות "סרח עודף" אליו מגיעים רק אם נשאר זמן פנוי, מה שבדרך כלל אינו מתרחש.

לעניות דעתי, אנשי חינוך רבים יופתעו לטובה מהסקרנות הטבעית והפוטנציאל החשיבתי האדיר של כל סוגי התלמידים, ברגע בו נחדל מלהיות עבדים לבחינות הבגרות.

יהושע רץ,

מורה לאזרחות בביה"ס הניסויי על-אזורי "תפן" בגליל.

yratz12@gmail.com

מודעות פרסומת
  1. ציונה
    26 ביולי 2012 ב- 8:41 am

    סיפור זה הינו הוכחה לחשיבות השילוב בין סטנדרטיזציה לבין הצורך בדרכי הערכה נוספות כמענה לצרכים ייחודיים. גם מהבחינה העקרונית וגם מהבחינה הפרקטית.  

  2. 26 ביולי 2012 ב- 1:17 pm

    ציונה, אעפי שבאופן אישי אני שותף לעמדתך בעד פתרון מורכב שמכיל וגם וגם, אני חושש שאת נוטה לקרוא פה את דעתך ולא את דעתו של יהושע. אני לא קורא בדברים אמירה בעד איזון של רכיבים סטנדרטיים עם רכיבי למידה והערכה ייחודיים, נהפוך הוא. כל מה שנכתב כאן על החלק הסטנדרטי נכתב בביקורת רבה מאוד.

    כל מי שתומך בשיטות הוראה/הערכה "אלטרנטיביות" כגון פרוייקטים, חקר וכו' צריך להתמודד עם ביקורות כמו היעדר תשתית תרבותית משותפת ובעיקר סכנת הרחבת פערים בין תלמידים שלומדים במסגרת חלשה לתלמידים שלומדים במסגרת חזקה. כמו שציינו פה לפני, הנושא הזה לעיתים קרובות מטואטא מתחת לשטיח, ולא בכוונת זדון.

    לעומת זאת כל מי שתומך בשיטות הוראה/הערכה "סטנדרטיות" צריך לענות לביקורת כמו זו שהביא יהושע (ועלתה גם מאוד חזק בסדנה) ולהציע איך אפשר לבנות מבחנים סטנדרטיים (ותוכנית לימודים סטנדרטית, אבל זה לא מוקד הדיון שלנו פה) שיתמודדו עם הבעיות הללו.

    הסיפור של התמודדות עם טיעונים נגדיים הוא משהו שלא הספקנו להתעסק איתו בסדנה וחבל, כי טוקבקים זה ממש לא כלי אידיאלי…

  1. 30 ביולי 2012 ב- 11:56 pm

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: