ראשי > הדעות שלכם > אז מה אתם חושבים על הבגרויות? תוצאות ביניים לשאלון

אז מה אתם חושבים על הבגרויות? תוצאות ביניים לשאלון

בינתיים עם 10 משתתפים מתוך 23, ורק שכיחויות בלי לבדוק קשר בין המשתנים, ועדיין מעניין! אם לא עניתם לשאלון (שלחתי במייל) אנא עשו זאת, אני חושב שזה גם יעזור לגיבוש ניירות העמדה האישיים/קבוצתיים שלכם

מה לעשות עם הבגרויות האלה? 8 רוצים שינוי משמעותי בבגרויות, 2 רוצים ביטול

מהן המטרות הראויות ביותר לבחינת הבגרות? שתי מטרות קיבלו 8 קולות (השאר 0-5):

  • יצירת תשתית תרבותית וערכית משותפת לכל
  • ניידות חברתית וצמצום פערים

באילו מקצועות חובת בחינה בסיסית לכל? כצפוי 9 לאנגלית, 8 למתמטיקה ולשפת אם, ואילו כל שאר המקצועות בהם קיימת חובת בחינה בסיסית כיום קיבלו 5 קולות ומטה (הכי גבוה היסטוריה 5, הכי נמוך מדעים 2).

איך יקבע הציון במקצועות החובה ברמה בסיסית? 6 קולות למצב הקיים היום של 50%-50%. מעניין שמשתתף אחד הצביע בעד ציון חיצוני בלבד (ללא ציון "מגן").

איך יקבע הציון במקצועות הבחירה? פה אפילו אין רוב מוחלט לשום אופציה. 4 בחרו ב"יותר משקל לפנימי", 3 בחצי-חצי, 2 בפנימי בלבד, 1 ביותר משקל לחיצוני.

מה יהיה רכיב ההערכה העיקרי במקצוע בו את/ה מלמד/ת? גם כאן אין הסכמה, 3 בחרו בעבודת חקר/גמר, 2 בפרויקט ביצועי, 1 מבחן שאלות פתוחות, 1 תיק עבודות,  3 רצו שילובים. בסה"כ "הערכה חלופית" לגווניה זוכה לרוב של 60% מהמשתתפים.

איך ימיינו אוניברסיטאות מועמדים? 6 מכם זורקים את הבעיה לאוניברסיטה – שיקבלו את כולם וימיינו במעבר לשנה ב'. משתתף אחד הצביע בעד ציוני בגרות בלבד. אף אחד לא הצביע לפסיכומטרי בלבד.

ועכשיו תהיות ומחשבות שלי

הכשרה לעולם העבודה – מעניין שהמטרה הזו לא קיבלה אפילו קול אחד, כאשר הגישות של למידה מבוססת-פרויקטים ולמידה בצוות ושאר "מיומנויות המאה ה-21" מושכות בדיוק לכיוון הזה ולא ממש לאיך שנראים היום רוב הלימודים לתואר ראשון (בשביל תואר ראשון ברפואה או במשפטים כדאי לצאת מבי"ס עם יכולות שינון חזקות…). בנוסף – אתם דווקא נורא רוצים שתהיה חובת בחינה במתמטיקה ואנגלית, מקצועות שנחשבים כלים קריטיים לקריירה (חישבו על כל הויכוח עם החרדים להכריח אותם ללמד מתמטיקה ואנגלית בשביל הכשרה לעולם העבודה).

סתירה לכאורה א': רוב המשתתפים רוצים תשתית תרבותית וערכית משותפת לכל ומצד שני רוב המשתתפים רוצים לבטל את חובת הבחינה הבסיסית (חיצונית או פנימית לא משנה) במקצועות שקשורים לתרבות וערכים (ספרות, היסטוריה, תנ"ך, אזרחות). איך בדיוק נשמור על תשתית משותפת אם רק חלק קטן מאוד מהיהודים בעלי תעודת בגרות ילמדו תנ"ך לבגרות? ומה יהיה לדוגמה אם החילונים ילמדו אזרחות והדתיים תנ"ך?

סתירה לכאורה ב': רוב המשתתפים פה רואים בבגרויות כלי לצמצום פערים. בקבוצה וגם בניירות המתגבשים רואים רצון חזק ללכת לכיוון של אוטונומיה למורה בתוכנית הלימודים ושיטות הערכה חלופית. לאור דברים שנאמרו בסדנה (למשל ע"י ציונה) נשאלת השאלה האם הרעיונות האלה לא יובילו להגדלת פערים בין תלמידים שלומדים בבתי ספר "חזקים" (הרכב המורים והרכב התלמידים) לתלמידים שלומדים בבתי ספר חלשים. בבית ספר א' יעשו פרויקטים נהדרים של חקר, למידה בין-תחומית, העמקה בכמה יצירות ספרותיות או בתקופה היסטורית, ובבית ספר ב' יהיה סתם חרטא.

אולי אני קצת קופץ פה מעל הפופיק, אבל נדמה לי שהסתירות הללו הן רמז חשוב מאוד לחידה למה חלק גדול מההמלצות שמגישות ועדות מאז שנות ה-60 לא מיושמות. אנחנו מדברים הרבה מאוד על צמצום מקצועות החובה אבל גם רוצים "כור היתוך" ולכן לא יכולים לוותר על מקצועות חובה, אנחנו מדברים הרבה מאוד על הערכה פנימית וחלופית וחוששים מה יקרה במקומות החלשים (חשש מוצדק – ע"ע ביקורות ששמענו על מטלות "הערכה חלופית" באנגלית ובאזרחות), ואז נשארים עם הבחינות המשמימות הרגילות.

מודעות פרסומת
  1. 24 ביולי 2012 ב- 9:05 am

    איתי יקר,

    הרשה נא לי להעלות מהרהורי ליבי, לאחר קריאת דבריך. אתה מוצא סתירות – ואני להיפך. לא רואה בכך סתירה כלל וכלל.

    א. הכשרה לעולם העבודה: מי שיטרחו להעניק לו את התשתית לאהוב את עצם הלמידה, מי שיאפשרו לה/לו להעמיק בנושאים הקרובים לליבם, מי שסקרנותו האינטלקטואלית תתפתח – ימצאו דרכם ביתר קלות בשלב מאוחר יותר בלימודים גבוהים ועולם העבודה. ואנשים שיעניקו להם את אהבת הלמידה – יוכלו לשנן חומר כמו תוכי גם לפקולטות "יוקרתיות" כמו משפטים ורפואה. ההבדל יהיה בכך, שהם ישננו את החומר, וגם ידעו אחר כך להשתמש בו עם תובנות ולא רק לחבר סעיף א' לסעיף ב'.

    ולגבי מתמטיקה ואנגלית: מתמטיקה מעניקה מעבר להתמצאות בחישובי שטח/נפח/חיבור חיסור גם יכולת חשיבה וניתוח שאף מקצוע אחר לא יכול לתת. מתמטיקה מפתחת את יכולת החשיבה שלנו, ומשליכה, ללא כל ספק, לתחומי חיים אחרים.

    אנגלית – אני לא חושבת שצריך להכביר במילים בתחום הספציפי הזה. לימוד השפה האנגלית אומר מבחינתי תקשורת. כל שפה הנרכשת (ובשלב מוקדם ככל שניתן) היא מתנה לכל החיים, ואין זה מבחינתי רק כי זה פותח אפשרויות עבודה נוספות (או דרישה בסיסית בהרבה מן מקומות בשוק העבודה) – אלא תקשורת עם אנשים. אינני חושבת שאני צריכה להרחיב בחשיבות התקשורת הזו.

    ב. תשתית תרבותית משותפת – העובדה שיש מי מאיתנו שרוצים לראות את הבגרויות נעלמות מן העולם/שינוי משמעותי בהתייחסות להן, לא אומרת שאנחנו מבקשים להעלים את המקצעות החשובים הללו כמו תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה. להיפך, אני הייתי שילמדו אותם – אבל ממש ילמדו. לא רק עובדות יבשות – אלא הבנת העובדות, תהליכים והשלכות. כשחרב הבגרויות מעל לראשינו – אין מקום להתעמקות.
    אני רוצה תשתית תרבותית, אבל לא אינסטנט.

    ב. צמצום/הגדלת פערים: אף אחד מאיתנו לא נאיבי עד כדי כך (אפילו לא אני) לחשוב שצמצום הפערים יקרה מייד לאחר ביטול/שינוי הבגרויות, אבל זה צעד חשוב לכיוון.
    מי שמגיע מרקע סוציואקונומי נמוך, לא יכול להרשות לעצמו שיעורי עזר/תגבורים/בתי ספר אקסטרניים וכיוצא באלו. הוא צריך להצליח עם מה שבית הספר המקומי נותן. במצב הזה אין סיכוי לצמצום פערים – רק להרחבתם, ולהעמקת תסכולים בקרב בני נוער רבים.
    צמצום הפערים בסופו של דבר יגיע, עם הגעתם של המורים המעולים ביותר לאזורים הללו שצריכים את התגבור. זה יגיע – כשהשיח על "ממוצע הבגרות" יעבור מן העולם ואת מקומו יתפוס השיח על ערכיות האדם באשר הוא.

    ואין בעיה שמורים יכניסו את עולמם שלהם לתוך ההוראה – כל אדם הוא עולם ומלואו, וכשאדם מלמד מתוך עולמו שלו, הוא עושה זאת (בדרך כלל) בהתלהבות – התלהבות שעוברת אל התלמידים שמולו. זה הדבר שילדים יזכרו יותר מכל חומר נלמד.

    ולסיום – "זורקים את הבעיה לאוניברסיטאות"???
    לדעתי, במציאות הקיימת החברה מפספסת כל כך הרבה פוטנציאל שלא יכול להגיע ללימודים גבוהים – בגלל פיסת נייר, שלדעתי האישית הכתוב בה לא שווה את הנייר שעליו הודפס.
    קבלת כל מי שרוצה ללמוד לאוניברסיטה לשנה ראשונה – איננה בעיה!
    זו הזדמנות – הן לאוניברסיטה והן ללומדים בה.
    ואני חושבת שלכולם מגיעה ההזדמנות – גם למי שהתפרחח בתקופת התבגרותו, ולא ממש עשה את חיי המורים שלו/שלה לקלים.

    • 24 ביולי 2012 ב- 4:06 pm

      חני שלום,

      קודם כל אני מתנצל על המונה "זורקים את הבעיה", שיש בו טון מאוד ביקורתי כלפי המשיבים.
      מאוד רציתי להימנע בסדנה הזו ומה שמסביבה מהכנסת העמדות שלי לסיפור, ופה "החלקתי".

      כמי שלימד כמה שנים גם באקדמיה וגם במכינה קדם אקדמית, אני בהחלט חושב שיש הרבה בעיות בלהציע לקביל את כולם ולמיין אחרי שנה:

      1. לא פותרים את עניין חוסר הצדק החברתי שקיים בפסיכומטרי, כי מי שיש להוריו כסף ילמד כל השנה בלי לעבוד וגם יקנה מורים פרטיים, מי שאין להוריו כסף יעבוד בשמירה תוך כדי הלימודים ויבוא טרוט עיניים לשיעורים (אם בכלל). למי יש סיכוי גבוה יותר להיפלט בסוף השנה? ברור לגמרי, לא?

      2. התקציבים הנדרשים על מנת לקבל כל מי שרוצה לחוגים מבוקשים הם אסטרונומיים (בייחוד בחוגים שדורשים מעבדות ו/או לימודים בקבוצה קטנה גם בשנה א'). ללא תוספת תקציבית, האוניברסיטאות לא יוכלו לעמוד בנוהל כזה. מה יעשו? פסיכומטרי…

      3. שיעור לקבוצה הטרוגנית הוא ברכה, אבל חייבים רמה מינימלית של ידע ומיומנויות כדי לקיים אותו. כפי שאי אפשר להכניס לשיעור ספרות בתיכון מי שאינו יודע עברית ואי אפשר להכניס לשיעור קומפוזיציה במגמת מוסיקה מי שלא קורא תווים, כך ברור לגמרי שנדרש רף מסוים של ידע ומיומנויות כדי להיכנס בשערי האוניברסיטה, אחרת אי אפשר לנהל שיעור, זה עוול למורה ולתלמיד.

      4. אני מאמין שסטודנט המתחיל שנה א' כשהידע/המיומנויות האקדמיות שלו נמוכים בהשוואה להתפלגות של כלל הכיתה ועל כן הוא "מועמד להיזרק" בסוף השנה (כי האוניברסיטה תרצה לחתוך על פי מכסה מספרית/ציון מינימום משיקולי תקציב ושמירה על סטנדרט גבוה בכיתה) יתקשה מאוד לעשות מהפך במהלך השנה.

      באוניברסיטה הרוב המוחלט של המרצים לא יקדישו זמן מספיק לכל תלמיד חלש כי המערכת אינה ממוקדת בטיפוח הפרט כפי שקורה בבית הספר: אתה בא, מעביר את ההרצאה שלך והולך. גם אם אתה מקיים שעות קבלה ועונה למיילים ברצינות, אתה לא יושב עם רשימה שמית של תלמידים "בסיכון" ודואג לעשות כל מה שניתן כדי שיעברו את הקורס. התוצאה – בסבירות גבוהה הסטודנט הזה ייפלט מהמערכת אחרי שנה, שבה הפסיד 10000 שקל בערך שכ"ל לא כולל הוצאות על דיור, מזון וכו'.

      בקיצור, אני חושב שזה רעיון פופוליסטי (פוליטיקאים אוהבים אותו), לא ישים וגם לא בהכרח מועיל למי שזה אמור להועיל לו. ככל הידוע לי השיטה הזו בשימוש רק בצרפת ולא בשום מקום אחר בעולם פרטים כאן

      לגבי דברים אחרים שאמרת, אני רוצה לומר לך ש"את צודקת לגמרי אבל". מעדיף שהמורים ידברו במקומי.

      רק תיקון עובדתי אחד לדברייך: אם כל תלמידי ישראל יחויבו ללמוד היסטוריה ספרות ואזרחות, אבל לכל מורה תינתן האוטונומיה מה ללמד, איך ללמד ואיך להעריך את התלמידים, זו ממש לא תשתית תרבותית משותפת. חישבי על כך שתלמידי תיכון ביפאן בערב הסעודית ובצרפת לומדים כולם ספרות, אבל לא אותה ספרות… אותו הדבר נכון גם לגבי ישראל – אם המורה הימני ילמד את ז'בוטינסקי ואורי צבי גרינברג והמורה השמאלני ילמד את ס. יזהר ואת מחמוד דרויש, זו לא תשתית תרבותית משותפת, אם מורה אחד ילמד בעיקר היסטוריה יהודית ומורה אחרת תלמד בעיקר היסטוריה של העולם, זו לא תשתית משותפת, וכן הלאה וכן הלאה.
      אני מסכים איתך לגמרי שכאשר יש עומס גדול של חומר "שצריך להספיק לבגרות" אז אין מקום להעמקה ופיתוח חשיבה. בהחלט צריך לטפל בזה, אין ספק, אבל מי שחשוב לו לשמור על תשתית תרבותית משותפת חייב להישמר מלשפוך את התינוק עם המים.

      • 24 ביולי 2012 ב- 4:50 pm

        איתי שלום,

        אני חושבת שקיים צורך ליישור קו.

        1. לגבי השנה הראשונה באוניברסיטה – מי שרוצה – ילמד, ודבר לא יעצור אותו. הורי רחוק מלהיות עשירים, אף אחד לא מימן את לימודי, את שכר הלימוד או את שכר הדירה שלי. עבדתי ימים כלילות, והגעתי "טרוטת עיניים" ללימודים, ולא קיבלתי הנחות מאף אחד. לא נפלטתי מהלימודים, להיפך – סיימתי אותם בהצטיינות.
        מזלי שלא רציתי ללכת ללמוד עריכת דין או רפואה – כי גם אם הפסיכומטרי שלי היה מספיק, הרי שתעודת הבגרות שלי בהחלט לא זהרה בציוניה. ואני יכולה להבטיחך שהייתי מצליחה גם שם.
        ויש רבים וטובים ממני, שלא יצליחו – כי אין להם פתח אל האקדמיה.

        2. אני חושבת שניתן יהיה למצוא את דרך הביניים בין לימודי שנה א' בין הפקולטות הדורשות תקציבים, לבין לימודי שנת א' לכל דיכפין. זה דורש מחשבה וארגון מחדש – אבל לא בלתי אפשרי.

        3. כשאני מדברת על הצורך לביטול הבגרויות ולהערכה פנימית, אני לא מתכוונת לאי-למידה או להורדת רמת הלמידה. שם צריך להשקיע את מירב העבודה!
        ואני חושבת שגם חברי לצוות ואנוכי, וגם צוותים אחרים דיברו בהרחבה על הצורך בלימוד מיומנויות, ויתרה מכך – על ידע.
        איכשהו נראה לי כי אצל רבים מאיתנו נתפס רעיון ביטול הבגרות כשווה ערך לאי רכישת ידע. אני חושבת שדווקא ביטול הבגרויות תאפשר הקניית ידע ומיומנויות בצורה מעמיקה ונרחבת יותר.

        4. יש עדיין הבדל בין לאפשר למורה את הדרך ללמד – בין החופש המוחלט לבחור מה ילמד. אינני רואה פסול בהכתבת נושאי חובה ללמידה בבתי הספר, אם כי הייתי מציעה לאפשר קשת נרחבת של נושאים לבחירה, ולימוד השוואתי.

        בניגוד אליך, אינני רואה בכך רעיון פופוליסטי, ואני חושבת שזה ראוי, רצוי וישים, אם כי אני בהחלט מבינה את נקודת מבטך באשר לפוליטיקאים ואהבתם לרעיון. מן הסתם, בפיהם הדבר ישמע פופליסטי לחלוטין.

        והיסטוריה – חייבים ללמוד היסטוריה כללית, בנוסף להיסטוריה של עם ישראל. אנחנו לא חיים בוואקום, למרות שיש כמה שחושבים כך…

        עד הפעם הבאה…

        • 24 ביולי 2012 ב- 4:57 pm

          רק הבהרה – כשדיברתי על רעיון פופוליסטי שפוליטיקאים אוהבים, דיברתי על היוזמה לביטול הפסיכומטרי, לא על היוזמה שלכם לביטול הבגרויות.

          ומכאן אני מעביר את המיקרופון למורים כדי לא להשתלט על הדיון…

          • 24 ביולי 2012 ב- 6:11 pm

            לי אישית, אין כל בעיה עם הצגת דבריך, ואני לא חושבת כלל שאתה משתלט על הדיון.
            ואני בעד הורדת הפסיכומטרי – עוד לפני הבגרות…

  2. ציונה
    24 ביולי 2012 ב- 9:06 am

    אמנם ממש בסקר קטן נדמה לי שהסתירות העולות אינן לכאורה אלא במהות. יש חלומות וחזון בעולם של אוטופיה בהם התלמידים לומדים לשם למידה, התפתחות אישית וערך חווית הלימוד, המבחנים אינם נצרכים ובמקומם הערכה חלופית ומבחנים פנימיים והמורים כולם מלמדים לשם שמיים בלבד. במציאות זה לא כך.
    יש אוכלוסייות מגוונות החיות רחוק מן המרכז החברתי, התרבותי והגאוגראפי גם אם זה 5 דקות נסיעה מרוטשילד. גם אוכלוסיות המורים והבוחנים מותאמות לתלמידיהם מבחינות רבות.
    לכן יש צורך בסטדרטיזציה מסויימת, בבחינות בגרות עם שינויים ברוח הזמן והערכים בהם אנו מאמינים.
    אני בטוחה שהועדה שתתכנס תתקל בדיוק בשאילות אלה.

    • 24 ביולי 2012 ב- 7:10 pm

      אני מסכים עם ציונה, ולו לפחות מהעמדה האידיאולוגית הרואה בניעות חברתית מטרה. אין זה כלל סוד שבמרכז הארץ, או בישובים חזקים כלכלית חלק מהעמדות בניירות העמדה שלנו ברורים ואפשר ליישמם כבר כעת. דא עקא, וזה לטעמי דבר שלא עלה כמעט בדיוני הסדנה – הפריפריה, תלמידי מב"ר/אתג"ר, תלמידי אומ"ץ, תלמידי תיכוני הזדמנות שניה, התיכון שמלמד תלמידים בעלי לקויות למידה קשות, חינוך מיוחד – כל אלה לטעמי לפחות, קצר טואטאו החוצה ממרכז השיח, למעט בנייר העמדה של הקבוצה שלנו בו הומלץ על ריבוי מועדים לתלמידים אלה.

  3. טובה חמו
    24 ביולי 2012 ב- 10:22 am

    שלום איתי,
    תודה על סיכום הביניים החשוב הזה שמשקף היטב את פילוג הדעות.
    זה נראה לי אך טבעי בכבני אדם כל אחד מביא אתו את המשנה הפרטית שלו שנובעת גם משיקולים כאלה ואחרים. לדעתי הדבר בא לידי ביטוי כבר בדיונים בסדנא ולכן הסיכום אינו מפתיע אותי.
    אני נוטה להסכים אתך באשר לנושא ההכשרה לעולם העבודה(למרות שלא סימנתי את זה) שכן כל דבר שנעשה עם הילדים במסגרת מערכת החינוך ואפילו שיעורי חינוך וחינוך לערכים יש בו הכשרה לעולם העבודה ולחיים האמיתיים. גם דייקנות, חריצות, מוסר, יושר ועוד חשובים וגם המקצועות הבסיסיים חשובים לחיים בכלל ולעולם העבודה.
    בשל הסתירות שמצאת אני חשבתי שכדאי להתקדם לאט ותוך בדיקה זהירה של הדברים ולא לחולל מהפכות.
    אני מסכימה אתך שיתכן שאי ביצוע המסקנות נובע מחששות לגבי הקשיים שיכולים לעלות.
    שינוי שיהיה בתחילת מבני ורק בהדרגה תוכני יש לו לדעתי יותר סיכוי ראלי לעבור והוא יכול להיות משמעותי מאוד לתפקודה של המערכת הבית ספרית. אם יורים לכל הכיוונים בבת אחת בעיני זה בגדר "תפסת מרובה לא תפסת".
    בנושא ההערכה אני מסכימה לחלוטין שזה מאוד בעייתי מבחינת היכולת של מורים בבתי הספר הפריפריאליים חברתית וגיאוגרפית לבצע הערכה חלופית כזו או אחרת שתהיה מקובלת על המוסדות להשכלה גבוהה.
    יחד עם זאת מכיוון שחשוב מאוד שהתלמידים, וכאן זה בראייה של הכנת התלמידים באמת לעולם האמיתי, ילמדו ויתנסו בעבודות חקר ובעבודת צוות חשבתי שזה יהיה נכון לשלב בכל מקצוע אחוז מסוים עד 20% של סוג כזה של עבודה והיבחנות מעשית של פרויקט או בחינה במעבדה או בחינה בעל פה.
    יש את זה כבר בכמה מקצועות וניתן לדעתי להחיל את זה בשאר. זה גם דבר שיכול לסייע לתלמידים בהשגת זכאות לבגרות ולמנוע פגיעה שעלולה להיווצר בשל צמצום פיצולים ומועדים.
    תודה
    טובה חמו

    • 24 ביולי 2012 ב- 4:22 pm

      טובה,

      את משערת שעבודת חקר (יחידנית או קבוצתית) כרכיב בכל מקצוע תעלה את הציון של התלמיד ותסייע לזכאות לבגרות. אני לא בטוח שזה בהכרח נכון (גילוי נאות – הפוסט-דוקטורט שלי עסק בלמידת חקר מתוקשבת במדעים)

      אם המדינה תקפיד על סטנדרט גבוה (הערכה פנימית+פיקוח הדוק או הערכה חיצונית), נראה לי שלתלמידים ולמורים בבתי הספר שדיברת עליהם ("פריפריאליים", "מוחלשים" או כל מינוח אחר) יהיה קשה לעמוד בסטנדרט הזה ויכול להיות שאחוז הנכשלים יהיה גבוה יותר. אני חושב על תלמידים "מוחלשים" כאלה שראיתי במשך השנה בלימודים שלנו – בהיל"ה, בכפר נוער, ובמחו"ה אלון (חיילים שמשלימים בגרות) – נראה לי שהרבה יותר קל להביא אותם לבגרות כאשר הבגרות היא ברובה מבחן ידע. כאשר האוריינות המילולית/כמותית נמוכה מאוד, נראה לי אינטואיטיבית קשה מאוד לעשות עבודת חקר כמו שצריך. אולי אני טועה (יש על כך מחלוקת אדירה במחקר).

      לחלופין, בהחלט ייתכן שהפיקוח של המדינה על הסטנדרטים יהיה בדיחה ועצימת עיניים, ואז באמת אחוז הזכאות יעלה. בבי"ס חזק יעשו עבודת חקר רצינית ומשמעותית, ובבית ספר חלש זה יהיה סתם "נקודות בחינם" (שמעתי סיפורים כאלה על מטלת הביצוע באזרחות). לא נראה לי שתוצאה כזו היא כוונת האנשים הטובים שמציעים הערכה אלטרנטיבית, ובכל מקרה ברור שזה לא יוביל לסגירת פערים וניידות חברתית, כי למרות שלתלמידי שני בתי הספר תהיה תעודת בגרות, יהיו ביניהם הבדלים אדירים במיומנויות, שייחשפו בהמשך בלימודים או בקריירה.

      • 24 ביולי 2012 ב- 7:14 pm

        אתה צודק מאוד. גם פרופ בן פרץ אמרה שזו אותה תעודת בגרות, אבל מניסיוני בבית ספר שמכיל בתוכו שתי אוכלוסיות – מחוננים ומוחלשים, האנרגיה שמשקיע תלמיד טוב/מחונן בציון 7 אפסית בהשוואה לאנרגיה של תלמיד מב"ר. יתרה מכך, בוודאי שמת לב, שעיקר העבודה עם אוכלוסיה מוחלשת נמצאת בתחום הסכימה, תבניות, ארגון חומר וכו' – מיומנויות הקשורות יותר לזכירת חומר ואחזורו ופחות למיומנויות המביאות למחשבה מ"סדר גבוה".
        אני חושב שהקבוצה שלנו בעיקרה מורכבת היתה ממורים שעובדים עם אוכלוסיות חזקות של תלמידים.

        • 24 ביולי 2012 ב- 10:02 pm

          אריק, אם הבנתי אותך נכון:

          א. המטרה של המערכת היא משתנה דיכוטומי: זכאות (כן/לא) ולא משתנה מורכב יותר שמדבר על איכות התעודה (כי זה לא פוליטיקלי קורקט? ע"ע המהלך של צבי צמרת)

          ב. עצם העמידה ברף זכאות ברמת הבחינות כיום – משימה די קלה לתלמיד בינוני ומעלה, משימה קשה מאוד לתלמיד חלש.

          ג. מרוב רצון לעזור לתלמידים החלשים עושים כ"כ הרבה הקלות *לכולם* שהתלמידים הבינוניים ומעלה מתחילים לזלזל.

          אני חושב שיש כאן כיוון מעניין ששווה לחשוב עליו עוד (ולשלוח לוועדה).

          לגבי הטענה שרוב המורים בסדנה מלמדים תלמידים חזקים – אני חושב שאתה טועה. בוודאי לאור הטענה על קשר בין חוזק תלמידים ובין מצב סוציואקונומי של היישוב. הרי לא היו איתנו מורים מרמת השרון וצפון ת"א…

          לדעתי הסיפור הוא שהמשתתפים בסדנה הם מורים חזקים ומצטיינים, שאינם מייצגים מורה ממוצע.

  4. ערן אסקרי
    25 ביולי 2012 ב- 5:50 pm

    קראתי בעיון רב את התגובות.
    עולות כאן שאלות אמיתיות.
    נדמה לי שלכולם ברור שצריך לשנות אבל אין הסכמה על הדרך הנכונה.
    אני רוצה להוסיף עוד שני היבטים שלא הזכרנו עד עכשיו, לא בסדנה (אם כי ביום השני של הסדנה לא הייתי) ולא כאן בבלוג.
    אמנם הדיון שלנו עוסק בנושא בחינות הבגרות אבל אני חושב שקשה לדבר על רפורמה בבגרויות מבלי לדבר על:
    1. שינוי השיטה גם בחט"ב וביסודי.
    2. החינוך המקצועי.

    כשהתחלתי ללמד (לפני 5 שנים) ידעתי שאני לא רוצה ללמד בתיכון כי שם אהיה "עבד של הבגרות" לכן בחרתי ללמד בחט"ב. מהר מאוד גיליתי שגם שם המצב דיי דומה – הדגש העיקרי הוא על ציונים והישגים. כשהתחלתי ללמד ביסודי הבנתי שגם שם המצב לא שונה.
    גם בחט"ב וגם ביסודי תכניות הלימוד עמוסות מאוד ולא מאפשרות העמקה, שיטת המיצ"בים ומבחני המפמ"ר (כהכנה למיצ"ב) מכניסה את כל המערכת לריצה מטורפת של להספיק את החומר, הציונים הם כלי המיון הכמעט יחיד במעבר מיסודי לחט"ב ומהחט"ב לתיכון.
    לא מפתיע שהתלמידים מתרגלים לשיטות של הקניית ידע, למידת שינון וכו'. ומתקשים מאוד בצורות למידה אחרות שמשלבות פיתוח מיומנויות נוספות. הם מגיעים לתיכון מבלי שתורגלו מספיק בפיתוח חשיבה מסדר גבוה, בשאילת שאלות, בקריאת טקסטים, בכתיבת טקסטים, בהבעת עמדה מנומקת וביקורתית, בחיפוש מידע, בעבודת צוות וכו'.
    הקניית המיומנויות האלה צריכה להתחיל בצורה משמעותית בגילאי יסודי ולהמשיך בחט"ב. זה יכול להיות תשתית טובה לביצוע בגרות במתכונת של הערכה חלופית.

    ביום שני (23.7) הייתי בדיון בועדת החינוך בכנסת, בסוף הדיון נשארנו (מספר מורים) לדבר עם יו"ר הועדה הפדגוגית פרופ' עופרה מייזלס. לדבריה צריך לראות גם את הצד החיובי של השיטה בכך שאחוז הזכאים עלה בעשור האחרון בצורה משמעותית, מ-40 ומשהו ל- 60 ומשהו (מצטער שאני לא מביא כאן מספרים מדויקים). אין ספק (ועל כך היא הסכימה) שיש לזה מחיר. לדבריה הרעיון התבסס על כך שמחקרים הראו שעצם הזכאות לתעודת בגרות (אפילו בלי קשר לציונים) היא כלי לניבוי של הצלחה בצבא, בשוק העבודה ובאוניברסיטה כלומר שיש ערך משמעותי לעצם הזכאות לתעודת הבגרות בתחושת הערך העצמי וההצלחה של התלמיד וכל זה (לדבריה) ללא תלות ברקע סוציואקונומי של התלמיד או בהשכלה של ההורים (מעט מפתיע למען האמת) לא בדקתי את הנתונים שהיא הביאה אבל אני מניח שהם אמיתיים ונכונים. אבל נשאלת השאלה מה לגבי אותם 40 אחוז שבכל זאת לא זכאים לבגרות. בעידן כזה, שבו "הבגרות היא חזות הכל", עדיין ישנו אחוז גבוה מאוד של תלמידים שלמרות כל מועדי ב', מועדי חורף, קיץ, 'הזדמנות שניה' וכו' לא מגיעים לזכאות.
    התסכולים שהם צוברים בשנות התיכון בודאי אינם הכנה ראויה עבורם לחיים בוגרים בחברה.
    עבורם צריך היה לדעתי למצוא מסגרת אחרת במתכונת של החינוך המקצועי.

    ערן

    • 26 ביולי 2012 ב- 8:42 am

      איתי
      זכאות כן/לא זה דבר ראשון במעלה, אח"כ מתעסקים עם "איכותית" שמשמעה הוספת יחידה אחת באנגלית, זה הכל. יש מקומות שזכאות כן/לא איננה ענין משמעותי, ואז עולות סוגיות אחרות כמו הרכב התעודה, כמות מקצועות בחירה, כיצד התעודה תשקף את התלמיד ולא את המערכת [מקצועות בחירה].
      לפחות מבנות השיח שלי בקבוצה – ציונה, טובה עובדות ומכירות היטב אוכלוסיות מוחלשות. עם ציונה עבדתי כשהייתי מנהל פדגוגי בביה"ס של אורט.
      זה נכון שמורה מצויין מצליח גם בכיתות של תלמידים מוחלשים, אבל על אף העובדה שנייר העמדה הוא של המורים שנכחו בסדנא, לדעתי עניין האוכלוסיות החלשות נשמט מדיוני הסדנא, והא ראייה זה הקטע שאתה הבאת כדי להסביר את נסיונך עם תלמידים מוחלשים, שנכון, לא יכתבו ואולי לא יצליחו במחלקת "עבודות החקר והגמר", בטח לא במבנה הקיים של ניהול הזמן בבית ספר.

    • 26 ביולי 2012 ב- 8:53 am

      ערן, תודה
      כמה עצוב שיו"ר המזכירות הפדגוגית מתייחסת למדידה תעשייתית של מהות לא תעשייתית כחזות הכל, ומצדיקה טירוף מערכות חינוכי ופדגוגי באחוזים, ובטענה שהצלחה בבגרות מנבאת הצלחה לא רק בלימודים אקדמיים אלא גם בצבא ובשוק העבודה .
      כמובן שהיא מהדהדת בעוצמה את מדיניות השר, המנכ"ל לשעבר, שושני, והמנכ"לית דעכשיו, שטאובר.
      ברם ואבל על דבר אחד אינני חולק והוא – היות תעודת הבגרות מפתח חשוב בהשתלבות של האזרח הצעיר בחברה, והיותה מכשיר מעולה גם לאינדוקטרינציה, אך ובעיקר להעמקת המכנה המשותף של חברי הקבוצה, המדינה. [נכון שטרם החליטו במדינת ישראל עד היום מהו המכנה המשותף התרבותי המחייב כל אזרח להכיר בו].
      שאלת אלה שאינם זכאים היא שאלה חשובה – אני מניח שהסטטיסטיקות אולי יצביעו על כמה אחוזים שמשלימים זכאות, יורידו את החרדים, את החינוך המיוחד ואז ישארו עם אחוז קטן יותר של "לא זכאים".
      ביני לביני אני שואל את עצמי אם כולם חייבים בתעודת בגרות?
      אחת הססמאות הנוראות היא: אם תלמיד רוצה להרוויח שכר מינימום אז שלא תהיה לו בגרות.
      אני מכיר את עמדת מנכ"ל אורט הרואה בתעודה חלופית לבגרות, שעיקרה היסוד הטכנולוגי ומיעוט היסודות שהם חסמים לתלמידים מתקשים [ ספרות, היסטוריה, תנ"ך ועוד] , שככל הנראה יקח לה זמן עד ש"יקבלו" אותה
      כמו כן
      כלכלית הרבה יותר זול להשיג תוצאות במסגרת בגרות אחידה מאשר במסגרות אלטרנטיביות שעולות כסף רב.

      • 26 ביולי 2012 ב- 10:42 am

        אריק,
        כיוון שהייתי גם אני באותה שיחה , אני מוכרחה לתקן. יו"ר המזכירות הפדגוגית לא צידדה או התנגדה למדיניות של המדידה והערכה. היא
        תארה את המצב, וציינה שהוא נובע ממחקרים בעבר שנעשו בנושא.
        האם מחקרים אלו תקפים עדיין זו שאלה. המצב כנראה שונה היום.

  5. 25 ביולי 2012 ב- 7:06 pm

    ערן,
    מעניין שגם אני חשבתי על הנקודה הזו – שבכל הדיון שלנו, למרות שהיה מפמ"ר מהחינוך הטכנולוגי, לא הועלה כלל הדיון – ומה עם החינוך המקצועי? בנוסף לשאלה – ומה עם כל אלה שלא "זכאים"?

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: