ראשי > הדעות שלכם > רפורמה בבחינות הבגרות – הזדמנות להתפתחות מקצועית של המורים (גרסה 2)

רפורמה בבחינות הבגרות – הזדמנות להתפתחות מקצועית של המורים (גרסה 2)

רפורמה בבחינות הבגרות – הזדמנות להתפתחות מקצועית של המורים

נייר עמדה מוגש לועדת שטאובר

יולי 2012

 

מגישות:

רויטל טיקוצ'ינסקי- מורה ורכזת היסטוריה באולפנת נגה בבית שמש ובפלך קרית עקרון. שותפה לועדת המקצוע – היסטוריה ממ"ד

מנון הרן- מורה לביולוגיה בתיכון קשת, ירושלים

 

מבוא:

בימים 16-17 ביולי 2012 התקיימה סדנת מורים ומנהלים במכון מנדל בירושלים בנושא "לקראת רפורמה בבחינות הבגרות". הסדנה התכנסה בתגובה לקול קורא של ועדת שטאובר ומתוך מצוקה של אנשי החינוך בשטח לנוכח שיטת הבגרויות הנהוגה היום. בסדנה השתתפו אנשי חינוך מרחבי הארץ ומן הזרמים השונים (יהודי, דתי, ערבי, התיישבותי, טכנולוגי).

נייר עמדה זה מבקש להאיר בזרקור על  הקשר ההדוק הקיים בין מבנה בחינת הבגרות כיום למעמד השחוק של המורה . מוצעים כאן רעיונות לשינוי במרכיבי תעודת הבגרות  ובמקביל – הצעה מסלול התקדמות למורה המקצועי

 

 הנחות יסוד:

א.      מערכת החינוך מחויבת להעניק לכל תלמיד חוויה של הצלחה.

ב. תהליך למידה בכל תחום מבוסס על רכישת גוף ידע וגם על הקניית מיומנויות, כולל אלה  הדורשות חשיבה מסדר גבוה.

ג. ביצוע עבודת חקר אישית – בהיקף של מס' יחידות מאפשר תהליך למידה חשוב ומשמעותי ביותר הנותן אפשרות  לתלמיד להביע את דעתו וליצור הבנה חדשה משלו על הנלמד. תהליך זה מקדם כל תלמיד ויכול לספק לו חוויה של הצלחה.

ד. ככל שמורה מגלה יותר יכולות של "ראש גדול", צריך לאפשר לו יתר עצמאות ולהעביר אליו את האחריות לתכנים ולדרכי הערכה במקצוע שלו.

במערכת החינוך כיום:

א.      אין אופק להתפתחות מקצועית משמעותית של מורה.

ב.      לא מתקיים תהליך ליווי-הערכה ומשוב למורה. האמצעי היחיד להערכת עבודתו מול משרד החינוך, הוא מידת הצלחת תלמידיו בבחינות הבגרות.

ג.        לעיתים קרובות מדי הלמידה לקראת הבגרות מנציחה את תסמונת ה"ראש הקטן", של המורה. המורה הוא טכנאי בגרות. האחריות שלו קטנה ומצומצמת- " להעביר" בגרות בהצלחה.

ד.      השינויים התכופים בתוכנית הלימודים מקשה על מורים לרכוש בטחון בגוף הידע ובמבנה של התוכנית. דבר זה גורם גם לשחיקה ולעייפות.

ה.      תוכנית הלימודים עמוסה מאוד . ההוראה מכוונת יותר מדי להספק בגוף הידע ופחות מדי לתהליכי עומק.

ו.        קיימים, בתכניות הלימודים של משרד החינוך, מודלים שונים ומוצלחים להערכה חלופית (דוגמת מקצועות טכנולוגים, יחידות מעשיות במקצועות בחירה ועוד). אולם מערכת החינוך לא עושה מאמצים להרחיב את היקף השימוש בהם לשאר המקצועות. בין היתר אין עידוד של ביצוע עבודת חקר/גמר כחלופה לבחינת בגרות.

 

הרעיון המרכזי:

להכניס שני מימדים להוראה ובאמצעותם למנף את התפתחותו המקצועית של המורה:

1. לווי ביצוע עבודות חקר אישיות של תלמידים (דמוי עבודת גמר)

2. פיתוח תכנית לימודים עצמאית  

 

פירוט ההמלצות שלנו:

ביחס לתלמיד:

כל תלמיד יצטרך לכתוב עבודת חקר אישית אחת כחלק מתעודת הבגרות. התלמיד יבחר בנושא המעניין אותו ובמורה שילווה אותו. כל מורה ינחה מספר מוגבל של עבודות . העבודה תחליף בחינת בגרות.

דרך הכנת עבודת החקר האישית ישיג התלמיד מספר דברים:

א. הזדמנות העמקה בנושא המעניין אותו דבר היוצר מוטיבציה ללמידה.

ב. התנסות בתהליך למידה ורכישת כלים מגוונים הנחוצים לביצוע עבודה עצמאית בהיקף רחב.

ג. הזדמנות להערכה חלופית בעלת אופי מעצב ולא רק מסכם.

ד. הפחתת מספר בחינות הבגרות בהן נבחן.

ביחס למורה:

יש לבנות מסלול מקצועי שיאפשר התקדמות למורים (מוכשרים) שמגלים יצירתיות, אחריות: אחד הכיוונים להתפתחות הוא ליווי תלמידים בביצוע עבודות חקר אישיות. הכיוון השני הוא פיתוח יחידת לימוד עצמאית (כולל אמצעי הערכה על פי בחירתו) שתמיר חלק או את כל יחידות הבגרות הרגילות באותו מקצוע.

שלבי ההתקדמות במסלול המקצועי של הוראת מקצוע הם:  מורה מתחיל (תכנית רגילה) ß  מורה מלווה (עבודות חקר אישית) ß מורה מפתח (יחידות עצמאיות) ß מורה חונך מורים. התקדמות זו תהיה מותנית בהשתלמויות ותתבטא גם בשכר.

מורים ותיקים  שעברו את המסלול ישמשו כחונכים למורים מתחילים ומלווים מתוך בית הספר.

תהליך זה:

1.  מציג בפני המורה אופק מקצועי באותו תפקיד .

2. מחייב את המורה להרחיב את היכרותו עם תחום הידע אותו מלמד .

3. משפר את יכולותיו  הדידקטיות של המורה.

4. מקטין את תהליך שחיקה של המורה.

ביחס למבנה תעודת הבגרות:

א. כדאי להשאיר היבחנות ב-3 בחינות חיצוניות: שפת אם, מתמטיקה ואנגלית כבחינות חיצוניות לכל דבר.

ב. היבחנות במקצועות חובה נוספים: 2 מתחום ההומניסטיקה+ יהדות+אזרחות שאפשר ללמוד אותם במסלול רגיל או ייחודי על פי תכנית שפיתח המורה.

ג. היבחנות במקצוע בחירה אחד או שניים.

ד. ביצוע עבודת חקר אישית אחת

פירוט הרווחים בעקבות המלצות אלו:

1. בחינת בגרות אחת פחות לכל תלמיד, לטובת עבודת חקר אישית.

2. הפיכת עבודת חקר אישית לחובה, מבטיחה למידה ברמה גבוהה יותר שיכולה להוביל לשיפור הישגים במיוחד בכל מקצועות רבי המלל ובמיומנויות האוריינות.

3. צמצום של נבחנים בבחינות חיצוניות לטובת הערכה פנימית של תכניות שפותחו מאפשר חסכון במשגיחים ובבודקי בחינות.

4. צמצום מספר המבחנים החיצוניים מאפשר ריכוז של כל תאריכי הבחינות בחודש אחד – יוני.

5 למורה בדרגה  של 'מורה מלווה' יש הרשאה לבדוק מבחני בגרות במקצוע שלו.  זה מוסיף כוח אדם למאגר הבוחנים ומצמצם את משך וסרבול בדיקת מבחני הבגרות החיצוניים.

הקשיים שיכולים להתעורר:

1. האם בכל מקצוע אפשר/נכון לתת למורים אופציה של פיתוח תכנית?

2. מי וכיצד מעריכים מורים? את הכישרון שלהם בהוראה? ואת המעבר שלהם לשלב הבא?

3. כיצד יכול מורה להעריך תהליך שהוא עצמו חלק ממנו?

4. האם ניתן לסמוך על ההערכה של המורה  את תלמידיו?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: